מונחים מן האבחון הדידקטי

הינה קושי ברכישת מיומנויות למידה בסיסיות (קריאה, כתיבה וחשבון), על רקע נוירולוגי. אין הכוונה לקשיי למידה, הנובעים מפיגור שכלי, פיגור סביבתי או מבעיות רגשיות מכבידות. ברוב המקרים תתבטא הלקות בפער גדול בין היכולת הכוללת של היחיד והרמה המצופה ממנו, בהתאם לגילו, ובין רמת תפקודו בפועל. ליקויי למידה, נובעים מתפקודים נוירולוגיים לקויים בתחומי השפה והתפיסה החזותית או מהפרעה בתהליכי הקשב והם מופיעים בדרגות חומרה שונות - החל בליקויים קלים שאין בהם כדי למנוע תפקוד יומיומי תקין ושילוב במסגרות חינוך רגילות, דרך ליקויים המצריכים טיפול ייחודי בבתי ספר רגילים, ועד לליקויים המחייבים סיוע במסגרות לימוד נפרדות, אם בכתות מיוחדות בבתי ספר רגילים  ואם בבתי ספר מיוחדים .

תהליך של זיהוי ומיפוי התנהגויות ואסטרטגיות למידה של המאובחן בכל אחת ממיומנויות היסוד. האבחון הוא כלי לאיתור קשיים, יכולות וזיהוי דרכים להתמודדות. מטרת האבחון לאתר קשיי וליקויי למידה, לנסות להסביר את מקורם (ככל שניתן). מיפוי נקודות החוזק והנקודות אותן יש לחזק (הקשיים והלקויות), מאפשר לבנות תכנית התערבות מתאימה, שתאפשר למאובחן לצמצם פערים, להתקדם ולשפר הישגים, תוך התחשבות בקשייו מחד וביכולותיו מאידך.

מטרתה של ההוראה המתקנת היא לסייע לתלמידים מתקשים בכל הגילאים, בהתמודדות עם דרישות בית הספר. התערבות זו דורשת אבחון, הכנת תכנית עבודה וביצועה בשיטות שונות, בהתאם ליכולות ולקשיים של היחיד או הקבוצה. זוהי הוראה מותאמת ספציפית לקשיים האקדמיים ולהיבטים הרגשיים והחברתיים.

היכולת לתכנן ולנהל פעולות כדי להשיג מטרה מסוימת. מטרת האסטרטגיות בקריאה, למשל, הינה לשפר את הבנת הנקרא: היכולת להבין את העיקר ולענות על שאלות במידת הצורך.

היכולת לבצע מיומנויות יסוד (כמו: קריאה, כתיבה, או חשבון), באופן אוטומטי, כלומר, כתהליך המתבצע במינימום מאמץ, במהירות, ביעילות ובדייקנות.

היכולת לזהות מילה כתבנית שלמה והיכולת לכתוב אותה על פי המבנה התקין שלה.

יכולתו של האדם להשתמש בשפה (האזנה, דיבור, קריאה וכתיבה ), לצרכים מגוונים: צרכים מעשיים - יומיומיים , ספרותיים – אמנותיים ואקדמיים – לימודיים.

אותיות המשמשות גם כעיצור וגם כתנועה.

היכולת לשלוף מן הזיכרון שמות של אובייקטים, ספרות, אותיות או צבעים. זו היכולת לקרוא לפריט בשמו במהירות תקינה. שיום מהיר מסייע לקריאה שוטפת. כשהשיום איטי, ייתכנו קשיים ברכישת הקריאה.

אבחנה במרכיבים הצליליים של המילה. המודעות הפונולוגית נוצרת על בסיס ההגייה. כך, נבנים כישורים שמיעתיים, המאפשרים את בידוד צליל העיצור במילה וכן זיהוי ושימור של רצף צלילי המילה בזיכרון. מודעות זו מאפשרת לבודד הברות, עיצורים ותנועות ולערוך עליהן מניפולציה באופן מודע.
המודעות הפונולוגית כוללת ערנות פונולוגית (למבנה הצליל של המילה), ערנות מורפולוגית (לתבנית הלשונית ולמרכיביה), ערנות תחבירית (למבנה המשפט), ערנות סמנטית (למשמעות המילה) וערנות פרגמאטית (התאמת השימוש במילים למצב נתון).