כנס חבר הנאמנים לאגודת ניצן
שנערך במלון דן בתל-אביב בתאריך 9.7.87.
בין המשתתפים היו חברי כנסת, אנשי חינוך, אנשי מדע, משפטנים, אמנים, תעשיינים ועוד.
מימין לשמאל: ח"כ שולמית אלוני, השחקנית עדה טל ושחריתה יהודאי - חברי חבר הנאמנים.
בצילום מימין לשמאל: רבקה קדרון, אייל אחיקר, נלה יעקבי, ויטה רוזוב, ד"ר מלכה מרגלית, בלהה הוכמן
ומירה פיין.
גב' נלה יעקבי בחברת יואל קרול- סמנכ"ל קופ"ח כללית ופרופ' יהודה דנון - קצין רפואה ראשי.
קוקטייל למבקרי "לה טרויאטה".
השר גד יעקבי ורעייתו נלה- נשיאת האגודה, ויטה רוזוב - יו"ר האגודה
וטובה סגול- יו"ר סניף ת"א בקוקטייל שנערך לטובת "ניצן" במסגרת
הופעת "לה טרויאטה".
(מתוך "להיות כמו כולם", בטאון אגודת ניצן מס' 3, ינואר 1988)
מהנעשה בניצן
ביתן אגודת "ניצן" בתערוכת "שיקום ורווחה" בבנייני האומה בירושלים ב-14.9.87.
בצילום: תחיה לוי-רכזת ירושלים, עורכת בדיקת עיניים במכשיר ה- Vision Tester
כנס פעילים ב"ניצן" באר שבע.
על הבמה מימין לשמאל: מר באשי, רבקה קדרון, אייל אחיקר, ויטה רוזוב ושרה בכר.
הענקת תרומות "רפי את בירמן" בעקבות תכנית הטלוויזיה "ממני מני".
בצילום: ויטה רוזוב מקבלת את הכדור וההמחאה מאת רפי בירמן בלווית מני פאר.
הפתיחה החגיגית של סניף "ניצן" בטבריה.
בתצלום: ראש העיר מר ביבי מברך את הנוכחים.
ביקורה של ג'ודית פיירסטון בסניף רחובות.
בצילום: ג'ודית פיירסטון על מדרגות בית "ניצן" החדש,
בחברת כמה מחברות הנהלת רחובות.
יום עיון לפעילים והורים ב"ניצן" ב-18.11.87.
בתצלום: ויטה רוזוב- יו"ר ניצן, עפרה ביירך - דוברת האגודה ואייל אחיקר- מנכ"ל ניצן.
(מתוך "להיות כמו כולם", בטאון אגודת ניצן מס' 3, ינואר 1988)
מבית הלל לכפר בלום -
טיול בן יומיים לבוגרים מ"ניצן" רחובות בהדרכת החברה להגנת הטבע.
הודות לאמונה ביכולתם של החניכים לעמוד במשימה הצליח הטיול מעל ומעבר למתוכנן.
פתיחה חגיגית של המועדון המחודש ב"ניצן הרצליה"
מימין לשמאל: מושיק הוכמן- אחד החניכים, אלי לנדאו ראש עירית הרצליה, יוסי גבעתי דובר העיריה.
"עזור לנו לשנות את אשר ניתן בילד הדיסלקטי. עזור לנו ולו, להשלים עם אשר אינו ניתן לשינוי.
תן לנו את היכולת המקצועית להבחין ביניהם" - מתוך דברי ד"ר הרי צ'סטי, מומחה לדיסלקסיה מאנגליה.
"ניצן" מארחת את ד"ר הרי צ'סטי במשכנה.
(מתוך "להיות כמו כולם", בטאון אגודת ניצן מס' 7, ינואר 1991)
פתיחת מבצע ההתרמה השנתי לאגודת ניצן במעמד יו"ר הכנסת
מר דב שילנסקי.
בתצלום מימין לשמאל: שמואל ברזילי, מתנדב; עופרה ביירך,
ממונה על ההסברה; דן לוין, מנכ"ל ניצן; נלה יעקבי, נשיאת האגודה;
ח"כ דב שילנסקי, יו"ר הכנסת; ברוך פיקדו, חניך ניצן מחדרה;
עמיקם שפירא, קשרי עיתונות; שרה יעקבי, יו"ר ותחיה אורן, מתנדבת.
ערב גאלה של המחזמר "אויטה"
בתצלום: הרמטכ"ל המיועד אהוד ברק, עירית תאומים- מארגנת הארוע,
יהודית טמיר- יו"ר ניצן ת"א ודן פרופר, מנכ"ל אוסם - אורחי ניצן ת"א.
(מתוך "להיות כמו כולם", בטאון אגודת ניצן מס' 7, ינואר 1991)
מסיבה לכבוד בחירתן של הנשיאה הגב' טובה סגול ויו"ר הגב' בינה פריזנט
נערכה בביתה של עירית תאומים ברמת השרון.
במסיבה השתתפו יושבי ראש מכל הסניפים, חברי המועצה הציבורית
וחברי ההנהלה של אגודת "ניצן".
מימין לשמאל: פרופ' מלכה מרגלית, חברת המועצה הציבורית של "ניצן" ומנכ"ל "ניצן" דן לוין.
מימין לשמאל: מירה פיין, מנהלת "ניצן" ת"א; טובה סגול, נשיאת "ניצן"; בלהה הוכמן, יו"ר "ניצן" הרצליה
ובינה פריזנט, יו"ר "ניצן".
מימין לשמאל: יו"ר "ניצן" בינה פריזנט, נשיאת "ניצן" ; טובה סגול ובעלה סמי.
מימין לשמאל: פיני כהן, חבר המועצה הציבורית וחבר הנהלת "ניצן" ונשיאת "ניצן", הגב' טובה סגול.
(מתוך "להיות כמו כולם", בטאון אגודת ניצן מס' 9, מרץ 1993)
ערב הצדעה לידידי ניצן
כ-700 מתנדבים פעילים ותורמים התכנסו ביום רביעי 26/1/93 בערב בבית קולנוע "לב" בדיזינגוף סנטר בת"א, לארוע חגיגי שערכה אגודת "ניצן" להבעת תודה לפעיליה אשר מקדישים את מיטב זמנם ומרצם לסיוע ועזרה לאגודה.
שרת החינוך והתרבות הגב' שולמית אלוני מקבלת בלשכתה את נציגי אגודת "ניצן" לקראת יום ההתרמה השנתי של האגודה, נובמבר 92.
במרכז הגב' טובה סגול נשיאת "ניצן". מימין הגב' בינה פריזנט יו"ר "ניצן" ושני ילדים מסניף "ניצן" ת"א.
עירית תאומים מתנדבת ופעילה ותיקה ב"ניצן" ת"א ומיקי גבריאלוב שהוא מידידי "ניצן".
(מתוך "להיות כמו כולם", בטאון אגודת ניצן מס' 9, מרץ 1993)
(מתוך "להיות כמו כולם", בטאון אגודת ניצן מס' 12, דצמבר 1995)
(מתוך "להיות כמו כולם", בטאון אגודת ניצן מס' 12, דצמבר 1995)
(מתוך "להיות כמו כולם", בטאון אגודת ניצן מס' 16, מאי 1999)
(מתוך "להיות כמו כולם", בטאון אגודת ניצן מס' 17, ינואר 2000)
ארועים בניצן
(מתוך "להיות כמו כולם", בטאון אגודת ניצן מס' 17, ינואר 2000)
(מתוך "להיות כמו כולם", בטאון אגודת ניצן מס' 17, ינואר 2000)
(מתוך "להיות כמו כולם", בטאון אגודת ניצן מס' 18, אוגוסט 2002)
ניצן – ל"ו שנות אהבה – ערב הצדעה למתנדבים
האירוע המיוחד הזה, שחתם את שנת ההתנדבות הבינלאומית, נתן ביטוי לל"ו שנות אהבה של הרבה יותר מל"ו אנשים אנונימיים עם שליחות בליבם, שבנו ובונים עולם ומלואו, שמעניק לילדי "ניצן" את האפשרות להיות כמו כולם. הם גם אותם אנשים מופלאים הלוחמים לצדק חברתי ומעניקים מזמנם, ממרצם ומהווייתם לטובת השונה והמיוחד כאחד.
את הערב, שהתקיים בתאריך 6/1/2002 הנחו מספר הסיפורים מר יוסי אלפי ויו"ר אגודת "ניצן" הגב' עופרה אלול. האירוע התקיים במעמד שרת החינוך, הגב' לימור לבנת ונכחו בו מאות אנשים. ביניהם, ראשי ערים, אנשי ציבור, מתנדבים ועובדי "ניצן" מכל קצוות הארץ. הכיבוד הקל בקבלת הפנים, נתרם בסיועם האדיב של שמעון וילנאי, נילי שבי וחיה רוזן, ע"י החברות: "תנובה", "אסם", "תלמה", "יינות רמת הגולן", "יקבי אפרת " ו"פריגת". השי בכניסה נתרם ע"י חברת הקוסמטיקה "אנה לוטן".
בטרקלין, זכינו לראות ולחוש, תוך צפייה בתערוכת הציורים של האמן רן שבי, את הניסיונות הוויזואליים, הקשיים וההתמודדות של ילד עם לקויות למידה.
בשמיעת הסיפורים מפי המתנדבים ומפי ה"ניצנים" למדנו שעם רצון ואהבה אפשר ליצור גם ניסים ולשנות את פני המציאות בדיוק כפי שעושים ילדינו בפריצות הדרך ובמיצוי הפוטנציאל האישי שלהם.
סיפורי "ניצן" מפי מספרי הסיפורים הכילו קולות שלא נשמעו בשל אילוצי הזמן, שעמד לרשותנו והכתיב את מהלכו ותוכנו של האירוע. אנו שמחים להגיש מספר סיפורים שלא נשמעו ושיאירו לכם את הדרך.
להלן מספר מילים מתוך דברי הפתיחה של יו"ר אגודת "ניצן" הגב' עופרה אלול, שהגתה את הערב הזה והביאה אותו מן החלום אל הפועל.
"כבוד שרת החינוך הגב' לימור לבנת, ראש העיר רחובות מר שוקי פורר ורעייתו, שמלווה אותנו שנים רבות, סגן ראש העיר רחובות מר חיים אברהם ורעייתו, הנהלת "ניצן", יושבי ראש הסניפים, יו"ר המועצה הציבורית, חברתי- פנינה רמון, המנכ"לית דורית רפלנסקי, עובדי "ניצן", מתנדבים ואורחים יקרים,
היום "ניצן" מציינת ל"ו שנות אהבה.
מה זאת אהבה?
|
כשאנשים חושבים על אהבה הם חושבים על סרטים, על נשיקות, על מוסיקה, על רומנטיקה, על אהבה זוהרת.
האהבה של "ניצן" היא אהבה מסוג אחר. היא אהבה של נתינה אין סופית, שבנויה ממסירות ללא גבול, היא מושתתת על כבוד האדם וקבלת השונה, היא אהבה ללא תמורה, היא אהבה אחרת – וזאת בעצם אהבה שנשארת.
אני נושאת דברים בשם ארגון, שכולל 34 סניפים ברחבי הארץ ומטפל בעשרות אלפי ילדים ובוגרים כל שנה. כל האהבה שאני מדברת עליה לא הייתה יכולה להתממש ללא התמיכה והעזרה, שקיבלנו ואנו מקבלים ממשרד החינוך בכלל, וממך שרת החינוך בפרט. אני רוצה להדגיש עד כמה מוערכת המלחמה שלך למען אלו שזקוקים לחינוך, שזקוקים להשכלה, שזקוקים להזדמנות החוזרת, למען אלו שזקוקים לאהבה.
|
|
| אנחנו ב"ניצן" מודים לך על התמיכה, על האוזן הקשבת ועל ההרגשה הבטוחה, שאת מעניקה לנו, אנחנו החיילים שלך במלחמה הצודקת". |
מירה פיין. ממקימי אגודת "ניצן", מנהלת "ניצן" תל-אביב לשעבר ומזכירת כבוד בהנהלה הארצית.
האישה והאגדה, מבין מקימי "ניצן" וממתנדביה הראשונים. בקיצור – "ספר היסטוריה" מהלך, חשפה בערב זה, על קצה המזלג, מעט מסיפורי "ניצן". עקב הביקוש של קהל המוזמנים להלן דברים נוספים מפיה של מירה:
"אני כאן היום על תקן של תיק ארכיון או אם תרצו, לפחות, ספר היסטוריה, אך היות והוזהרתי שלשיעורי היסטוריה אין כבר רייטינג מי יודע מה, אנסה לתלוש מהספר הזה כמה דפים, לדלות מהזיכרון, שגם הוא כבר לא מה שהיה – כמה פכים ולספר איך זה התחיל.
ובכן, "ניצן" בראשית דרכה לא הייתה אלא קבוצת הורים אשר בראשה עמד משה דרורי זכרו לברכה וחיה אשתו שתיבדל לחיים ארוכים. הורים אלה נוכחו שבתי הספר המיוחדים אינם עונים על צורכיהם של ילדים לקויי למידה וביוזמתם, הוקם בתל-אביב בית הספר "מצדה" ובעקבותיו בית הספר "נווה שאנן" ביפו. "ניצן " דאגה לארגון הסעות הילדים לבתי הספר ומאוחר יותר, קיימה פעילויות העשרה שונות לילדים האלה בשעות אחר הצהריים, כשגולת הכותרת שלהם הייתה פרויקט וינגייט שכלל הסעת הילדים למכללה לחינוך גופני שבמכון וינגייט ועבודה בתנועה בהדרכת הסטודנטים, תלמידי המגמה לחינוך מיוחד במכללה."ניצן" תל-אביב העניקה שירותים לילדים מכל הארץ ובמהרה הוקמו בעקבותיה סניפי ירושלים וחיפה.
מקורות מימון ממוסדים לא היו והכספים הראשונים נאספו בטלתרום ששודר בטלוויזיה למען כל הארגונים שטיפלו בילדים ובעקבותיו, החלה התנופה הגדולה והקמת סניפים ברחבי הארץ.
לאחר מלחמת יום כיפור, ב-1973, הצטרפה ל"ניצן" תל-אביב קבוצת מתנדבות ובתוכן יהודית תמיר, שפעלה קודם לכן במסגרת ארגון בני ברית, והתמחתה בעריכת בזארים, שהכנסותיהם הוקדשו לצה"ל.
מרכז ההדרכה והאבחון, שהוקם ע"י רבקה קדרון, עליה השלום, פעל תחילה במשרדי "ניצן" תל-אביב במרתף ברח' פרץ חיות, כשהאבחונים נערכו בכמה פינות בשני חדרים קטנים, במטבח ובחדר האמבטיה. גם המרכז להשאלת ציוד דידקטי וציוד לריפוי בעיסוק החל באותו מרתף קטן וכך למעשה החלה "ניצן" להעניק שירותים גם לילדים מבתי ספר רגילים.
כאם, המפגש הראשון שלי עם "ניצן" התקיים בבית "מלבן", שהקצתה ל"ניצן" בראשית דרכה חדר אחד, ששימש כמשרד – כאן הפכתי למתנדבת.
| בניגוד לדעה הרווחת כיום, שאינה מעודדת הפניית ילדים לחינוך מיוחד, שמעתי כבר אז על בית ספר "מצדה" וחשבתי זהו המקום המתאים ביותר לבני. כאן אולי אקדים את המאוחר ואספר שבזכות שתי השנים בהן למד בני בבית הספר הזה ושיפר את המיומנויות הלקויות שלו, הוא היה מסוגל לעבור בהדרגה לכיתה קטנה בבית ספר רגיל ולאחר מכן לחטיבת ביניים רגילה ולחטיבה העליונה באחד מבתי הספר התיכוניים הטובים בתל-אביב. בסיומו עמד בכל בחינות הבגרות, כולל שתיים באנגלית ובצרפתית. |
 |
אך כאמור, באותם ימים, הסתכלו עלי כעל עוף מוזר כשביקשתי בשירות הפסיכולוגי את בית ספר "מצדה" ששכן בבית רחב מידות שהיה ביתו של שיך ערבי בעבר עם אולם מבוא מפואר ומקושט, שממנו התפצלו הכיתות.
עד כאן טוב ויפה, עד שהחל החורף, שהיה אז חורף אמיתי והמים דלפו להם מהתקרה היישר על ראשם של הילדים והם נאגרו בקערות גדולות בכל חדרי הכיתות.
עירית תל-אביב לא הזדרזה לתקן את הגג, ובלית ברירה הזעקתי למקום את קול ישראל והצלחתי להביא לביקור את סגן ראש העיר וראש ממחלקת תרבות, נוער וספורט – יצחק ארצי. ראש מינהל החינוך דאז לא רצה אפילו לדבר איתי. התלמידים בבית הספר הוכנו מראש לביקורו של ארצי, ושמעו מהמורות בדיוק מה תפקידו בעירייה. למרות זאת, כשנשאלו הילדים מיהו יצחק ארצי, אמרו כולם פה אחד: יצחק ארצי הוא אבא של שלמה ארצי. נקודה.
אני יודעת שגם אם נבלה כאן את כל הלילה לא נצליח לספר את כל סיפורי "ניצן" שכה גדלה והתרחבה מאז. רציתי רק לאחל לכל המשפחה הגדולה הזו שיש לי זכות כה גדולה להיות חברה בה, שתמשיך להוביל, ליזום, להתריע, לטפל, לייעץ ולתת תקווה לכל הילדים הזקוקים לשירותיה להתפתח כילדים אחרים בני גילם ולהעניק להם גם בבגרותם את אותה איכות חיים לה הם ראויים, ככל האחרים, כשווים בין שווים."
סיפור על "ניצן" ירושלים
| הידעתם שזכות הראשונים לסיכת "ניצן" מגיעה לסניף ירושלים!
סמוך ליום העצמאות של שנות ה-40 למדינת ישראל, ישבו חברי הנהלת הסניף לטכס עצה כיצד לגייס כספים לפעילות הסניף. תוך התייחסות לאנלוגיה של הקמת מדינה וגאוות היחידה שחשו עם הניצנים שהחלו לפרוח, חיפשו סמל בדמוי "סמל המדינה".
"סמל ניצן" התהווה והפך לסיכה לדש הבגד והוענק כמתנה של "ניצן" ליקיריה. על קצה המזלג כמה מילים מפיה של גב' אסתר סבח, ממקימיו של סניף ירושלים.
|
 |
התוועדתי לבעיית לקויי למידה בשנת 1973 כאשר בתי הקטנה דפנה למדה בבית הספר "ארלוזורוב" בירושלים בכיתה א'. היא לא השתלבה בכיתה, באותה תקופה לא הייתה מודעות לבעיית לקויי הלמידה. הוזמנתי לשירות הפסיכולוגי בירושלים ושם נמסר לי, ללא הכנה מוקדמת, כי בתי עוברת ללמוד בבי"ס לחינוך מיוחד "ברושים". כמובן שהדבר נפל עלי כרעם ביום בהיר.
בשנת 1976 פנה אלי מר משה דרורי ז"ל – ממקימי אגודת "ניצן" והיו"ר הראשון שלה, וביקש ממני לקיים
 |
אסיפה להורי ילדי בית הספר "ברושים". באסיפה זו הוסבר לנו כי האגודה הוקמה בהתנדבות על ידי הורים ומורים וכן, חשיבות תרומת ההורים לפתיחת סניף "ניצן" בירושלים, כדי לעזור לילדים לקויי למידה ולהוריהם.
באותה שנה הקמנו, ההורים ואנוכי, את סניף "ניצן" בירושלים, הפעילות הייתה בביתי והשתתפו בה הורים לילדים לקויי למידה אשר הראו נכונות מלאה לפעול ולתרום למען האגודה, ואני נבחרתי כיו"ר "ניצן" ירושלים וכחברת ההנהלה הארצית ושימשתי בתפקידים אלו כ-25 שנים. |
התחלנו את הפעילות בגיוס כספים ובתצוגות אופנה, והכספים שנאספו שימשו לקניית ציוד לימודי לבתי ספר לחינוך מיוחד.
לאחר לחצים רבים על עירית ירושלים קבלנו משרד לפעילות האגודה והתחלנו בהקמת מרכז למידה ואבחון. לפעילות המרכז, לפעילות האגודה ולימי התרמה גויסו כל מתנדבי האגודה ובני משפחותיהם.
ברצוני לציין כי עבודתי ועבודת המתנדבים ובני משפחותיהם נעשתה בהתנדבות מכל הלב ללא תמורה כספית או אחרת.
בינתיים גדלה בתי דפנה והתנדבה לצבא במסגרת "יחס" ושירתה בחיל רפואה, בבית חולים "אסף הרופא". דפנה שירתה שנתיים בצבא והשתחררה בדרגת סמלת עם תעודת הצטיינות."
סיפור על שלמה בנישתי, חבר הנהלת אגודת "ניצן"
משיחות רבות בעבודת השטח ומחקירות לקראת האירוע, ניסיתי למצוא נקודה מחברת, איזה חוט שיוביל להסבר למה שלמה בחר ב"ניצן", איפה הקשר? איפה הסקופ? אולי בן משפחה, מכר, שכן או הוא עצמו עם לקויות למידה, אולי מאהבת איינשטיין, צ'רצ'יל או אדיסון. התשובה פשוטה: כמו כל מתנדב ב"ניצן" שלמה רצה לתת מהנשמה, מהלב ומכל כולו.
מהרצון שהפך לעשייה שלמה שימש ומשמש במשך שנים עמוד הטווח של הדרום. כמעט בכל נקודה על המפה באזור זה מוטבעת נתינתו של שלמה. כמובן שאת "ניצן" ארצי אינו מקפח והוא חבר בועדות
רבות - הנהלה ארצית, ועדת כספים ועוד.
חדווה יחזקאלי, ממייסדי "ניצן" חדרה, חברת ההנהלה וחברת מועצת העיר:
"כמי שנמנתה על הקמת סניף "ניצן" בחדרה וכמי שעברה את כל ההתלבטויות, הקשיים, המכשולים וההתארגנויות – לעונג לי להעלות על הכתב תקופה זו.
בתחילת שנת תשמ"ט החל להתבשל בסניף רוטרי רעיון להקמת סניף "ניצן" בחדרה. סביב רעיון זה התלכדו מספר "משוגעים לדבר" והחלו לקיים פגישות כדי שהרעיון יקרום עור וגידים. לא קלה הייתה דרכנו. מדי פעם צצו גופים שניסו לטרפד התארגנות זו והיו שטענו כי אין צורך כלל בהקמת גוף וולונטרי של הורים שביקשו לטפל בילדים הסובלים מליקויי למידה, הסתגלות ותפקוד.
מעבר לקשיים הבירוקרטים, היינו צריכים להדביק בצדקת הרעיון את הגורמים הרלוונטיים בעירייה והתלכדנו יותר ויותר לקבוצה מגובשת שלא ויתרה.
זכורים לי המפגשים עד השעות הקטנות של הלילה. כל פעם בחרנו לנו מקום מפגש אחר עד אשר החל לבצבץ האור בקצה המנהרה. הגיע אלינו ברוך מעפולה ולאחר מכן שרה יעקבי מנהריה. במקביל קיבלנו איות מעיריית חדרה מאגף החינוך וכך, הרגשנו כי עבודתנו הסיזיפית נושאת פרי.
העברנו את היוזמה לפסים אופרטיביים, כאשר קבענו שלבי פעולה של ההנהלה שנבחרה, ובמקביל פנינו לכל מנהלי בתי הספר בחדרה והודענו להם על הקמת סניף "ניצן" בחדרה, ועל העובדה כי פעילות זו זוכה לעידוד ממחלקת החינוך בעירית חדרה.
למעלה מעשרים מורות לחינוך מיוחד פנו אלינו, לאחר מודעה שפרסמנו בעיתון ולאחריה החל תהליך מיון קפדני, כאן המקום לספר על קוריוז שעברנו עם אחת המועמדות ש"במקרה" שמה היה עדה לוי. ראיון קצר עם עדה העביר מסר די ברור למראיינות כי עדה היא הבחורה המתאימה, וראה זה פלא, לאחר הראיון התקשרה אלי הגב' עדה ואומרת: "אני מבינה שלא נבחרתי", אבל הייתי מבקשת להוסיף אי אילו רעיונות לפיתוח הסניף". כמובן שדאגתה האמיתית של עדה להקמת הסניף כבר נתנה את אותותיה במפגש הראשון והיא הייתה המועמדת הנבחרת של הסניף מאז ועד היום וכל פעם חברי הנהלה נוכחים לדעת עד כמה הבחירה הייתה מוצלחת.
וכל שאר דברי ימי הסניף, התפתחותו והפיכתו לגורם מוביל בתחום החינוך המיוחד, רשומים על דפי ההיסטוריה של מערכת החינוך בחדרה.
"ניצן" בחדרה עוזרת למאות ילדים מדי שנה, להיות כמו כולם".
סיפור על דרורה קליצקי, יו"ר "ניצן" חדרה
המתכון להתהוות "ניצן" שונה בפרטיו ממקום למקום, דומה במושכים בחוטים ובמחשבה שהניעה אותם.
דרורה קליסקי יו"ר "ניצן" חדרה שיתפה במחשבה שעברה במוחה, במהלך שנות הוראתה בבית הספר, אותה מחשבה שהביאה אותה להצטרף לקבוצת "המשוגעים לדבר" באזור.
דרורה האמינה שאין דבר כזה ילד "עצל" מטבעו ותמיד סקרן אותה איך ישנם תלמידים שיושבים בשקט בכיתה במשך יום שלם ללא תוצאות. זאת אותה הסקרנות שעוררה את דרורה לתמוך ולסייע לאותם תלמידים למצות את יכולותיהם ולהצליח.
דוד נאור, יו"ר ניצן קריות
"אי שם, בקיץ שנת 1986, נפגשה קבוצה של הורים בבריכת השחייה המקורה של "אילן" בקרית חיים. זו הייתה גם הפעילות הראשונה של ילדינו, חוג השחייה של ילדי "ניצן". הילדים השתכשכו במים עם מדריכיהם ואילו אנחנו, ההורים, בילינו ב"קפיטריה" בשיחות והחלפת דעות. דברנו על הבעיות המשותפות שלנו ושל ילדינו ו"עזרנו" זה לזה בשמות של מטפלים, תרופות מומלצות ועוד כהנה וכהנה "עצות שימושיות" מתוך ידע אישי.
הייתה זו תחילת של "ידידות מופלאה". כאן, על גדת הבריכה, התגבש לו צוות ההקמה, שהוביל להולדת עמותת "ניצן" קריות.
בתחילת הדרך לא ידענו איך ל"אכול" את תופעת "לקויי הלמידה" בביתנו, אבל המפגשים עם האחרים גרמו להפריה הדדית וסייעו רבות בבחינת "צרת רבים – חצי נחמה..."
הוספנו פעילויות וחוגים, יצרנו קשרים עם אנשי מקצוע והתחלנו לשתף גם את הרשויות המקומיות. לא חסרו גם חריקות וחריגות. זכור לי במיוחד מקרה של אמא שהגיעה לבריכה עם בנה, שסבל מ"תסמונת דאון" ובקשה לצרפו לפעילות שלנו. לא בדקתי בציציות והוא התחיל לשחות עם ילדינו. לא עבר זמן רב וניגשו אלי הורים, שלחשו על אזני, כי לא מקובל עליהם, שילד מפגר ישחה עם ילדם.
לשמחתי הצלחתי לשכנע אותם, שמחלתו אינה מדבקת.. אולם תוך שבועות ספורים הוציאה האם את ילדה, כאשר חשה שאינו משתלב עם האחרים, אף על פי, שלדעתי היה ילד מקסים ונעים הליכות."
רות לוכסמבורג – "תמורה שבנתינה" היא העולם ומלואו עבור ילדי "ניצן"
בשנת 1987 התפרסמה במקומון "צומת השרון" כתבה תחת הכותרת "חוג לתנועה לחריגים", אשר חשפה את עבודת ההתנדבות של רותי לוכסמבורג. אז, מתנדבת כמורה לתנועה וחברת הנהלת סניף "ניצן" הרצליה – תפקיד בו היא מכהנת גם היום.
"להסתובב במעגל, להרים יד ימין אחר כך יד שמאל. ללכת קדימה ואחר כך אחורה. עבור רוב האנשים אלה משימות שגרתיות. עבור אריה זו בעיה מסובכת. בכל פעם שהמורה מבקשת ממנו להרים את יד ימין, הוא מתבלבל ומרים דווקא את יד שמאל. כשמבקשים ממנו להרים יד שמאל הוא מרים דווקא את יד ימין. קשה לו גם לקפוץ על רגל אחת. בשיעור התעמלות לועגים לו כי הוא אינו מסוגל ללכת בקו ישר. כשהוא עולה על ספסל, הוא נופל מיד. חברתו הילה אינה מסוגלת לשבת במקום אחד יותר מחמש דקות. היא אינה מרוכזת וכל רעש או תנועה מושכים את תשומת ליבה ואז היא קמה ומפריעה לחבריה בכיתה" (מתוך הכתבה).
באותם השנים התקיימה פעילות "ניצן", כמו החוג לתנועה, במתנ"ס על שם מולדוגן בשכונת "יד התשעה" בהרצליה. המורה לתנועה רותי לוכסמבורג העבירה חוג בהתנדבות על מנת לסייע לאותם ילדים להתגבר על הקשיים.
כשנתבקשה לתאר את עוצמת הסיפוק שבעשייה, תארה זו במשפט אחד: רציתי לתרום ידע ומצאתי דרך. כשההורים של אריה והילה אמרו שהילד/ה מתקדם/ת, זו הייתה התמורה הכי גדולה שיכולתי לקבל".
מאז ועד היום החניכים בסניף זוכים לטיפול ושיקום באמצעות צוות מקצועי מן השורה ראשונה, המאיר להם את הדרך, תוך התאמת שיטה ייחודית לכל אחד ואחד.
(מתוך "להיות כמו כולם", בטאון אגודת ניצן מס' 18, אוגוסט 2002)