מתוך ”ידיעות ניצן” חיפה - דצמבר 2007
זהר פיירברג התנדב לשירות במתקן רגיש בנגב. כיום הוא בז לאלה שיכולים להתגייס ולא עושים זאת, ומציע לכל מי שיכול, גם אם הוא זכאי לפטור, להתגייס.
שירתי בצה"ל בין השנים 1994 – 1991. עשיתי את השירות הצבאי שלי במתקן בטחוני רגיש בנגב, כעובד רס"ר, אפסנאי ופקיד. התגייסתי לצה"ל למרות בעיות בריאות קשות ולמרות שבהתחלה לא רצו לגייס אותי בגללן.
הבסיס בו שירתי היה ממוקם סמוך לגבול עם מצרים. מה שהקל על השירות שלי היה העובדה, שממש במקרה החתן של דוד שלי היה סגן מפקד הבסיס, למרות שאף אחד לא עשה לי הנחות בגלל העובדה הזאת.
השירות שלי בצה"ל היה חוויה מבגרת ומחשלת. יצאתי לראשונה מבית הורי ולמדתי להכיר את העולם הגדול. פגשתי בצבא אנשים מכל מיני מקומות בארץ, שספק אם הייתי מכיר אם לא הייתי מתגייס. הכרתי אנשים מכל שכבות החברה: דתיים וחילוניים; קיבוצניקים ומתנחלים; תושבים ותיקים ועולם חדשים. אנשים בעלי השקפות עולם שונות ומנוגדות. בסך הכל הייתי חייל טוב בדרך כלל. כמעט שלא היו לי חיכוכים או בעיות עם המפקדים שלי.
התקופה שבה שירתי בצה"ל, היתה תקופת האינתיפאדה הראשונה והסכמי אוסלו שבאו בעקבותיה. הבסיס שבו שירתי, היה רגיש במיוחד לשינויים הפוליטיים שחלו באותה תקופה במזרח התיכון.
המקום שבו שירתי והתקופה עיצבו גם את דעותי הפוליטיות המלוות אותי עד היום, 13 שנים אחרי שהשתחררתי מהצבא.
אני שמח שהתאפשר לי לשרת בצבא ולמלא את חובתי למדינה. אם לא הייתי משרת בצבא, אני לא הייתי מסוגל להסתכל על עצמי במראה. הרי כולנו מכירים את הסטיגמה החברתית המודבקת למי שלא שירת בצה"ל.
עד שנת 1999 השתייכתי גם לכוחות המילואים של צה"ל. בעקבות הניתוח שעברתי בראשי באותה שנה, קבלתי פטור משירות מילואים מטעמי בריאות.
גם היום, שנים רבות לאחר השחרור שלי מצה"ל, יוצא לי לפעמים לדבר עם החתן של דוד שלי על התקופה בה שירתי כחייל תחת פיקודו.
כמי ששירת בצה"ל, למרות שבהתחלה צה"ל לא רצה לגייס אותי, אני חש כיום בוז וכעס עמוקים כלפי אנשים בריאים בנפשם ובגופם, שלא מוכנים לשרת את המדינה ולא יגנו עליה, לא תהיה לנו מדינה. אני חושב, שסלבריטאים שלא שרתו בצה"ל מהווים דוגמא חינוכית גרועה לדור הצעיר.
את המשתמטים משירות צבאי אני מכנה "מועדון הנוצות הלבנות". בתקופת מלחמת העולם הראשונה
(18 – 1914) היה נהוג באנגליה, שחילים שהגיעו לחופשה מהחזית, הגישו נוצה לבנה של תרנגולת לאנשים שלא התגייסו לצבא. בשפה האנגלית התרנגולת מהוה סמל לפחדנות. מכאן בא הביטוי "מועדון הנוצות הלבנות".
אין לי שום דבר כלפי אנשים נכים, אשר עקב נכותם אינם מסוגלים לשרת בצבא ולכן קבלו פטור מהשירות. אם יבוא אלי היום נער נכה ומתלבט אם להתגייס לצבא או לא, בלי שום היסוס אמליץ לו להתגייס, במידה ומצבו יאפשר לו זאת. לא רק בגלל החובה החוקית והמוסרית לשרת את במדינה, אלא גם בגלל שהצבא היווה עבורי חוויה מבגרת ומעצבת, המשפיעה עלי עד הים.
מהשירות בצבא אפשר ללמוד רבות על ישראל והעולם ולהרחיב אופקים.
לא קבלו אותי לצבא, כי לדעתם, לא התאמתי. הצבא נתן לי תעודת פטור משירות צבאי, שעליה כתוב "אינו נמנה עם הכוחות הסדירים או עם כוחות המילואים".
יש בעלי מוגבלויות שלא מתאימים לצבא. הסיבות לאי קבלה לצבא הן מוצדקות, כי העבר משפיע על העתיד.
אני חושב שצריך לעשות סרט תדמית על הנושא, וגם עמותת ניצן צריכה להשתתף בסרט. צריך לצלם את האנשים שלא עשו צבא, וכל אחד יספר מדוע לא לקחו אותו לשרת.
אנחנו לא שונים, כי לכל אחד יש מוגבלויות. לפי דעתי גם בעלי מוגבלויות יכולים לתרום למערכת הצבאית.
זה טוב שיש צבא במדינה, בכדי לשמור על תושבי המדינה ועל המדינה עצמה, ולכן מזמינים אנשים למילואים. אני עובד כדי לשרת את המדינה. אנשים ששירתו בצבא, צריכם תעודות מילואים ואנשים שלא שירתו בצבא, צריכם תעודת פטור – הכוונה פטור משירות חובה.
בחרתי לכתוב כתבה זו כי בחוג ווידאו עם אורי התכוונו לעשות סרט תדמית לניצן, בו כל אחד מחברי החוג יספר את סיפור חייו ויתייחס לאי גיוסו לצה"ל.
לבסוף חוג וידאו הפסיק, כי אורי התחיל ללמוד באוניברסיטה ולכן לא הוצאנו את הסרט.
לא התגייסתי לצבא בגלל בעיות אישיות.
לא הצלחתי לעבור את הבדיקות הרפואיות, כי אינני מסוגל לעמוד בלחצים ומתקשה עם מאמצים פיזיים.
ישנם הרבה אנשים שמשתמטים משירות צבאי עקב לימודים, בעיות של אי כשירות, אי יכולת לעמוד בזמנים ואי יכולת לבצע משימות ואתגרים צבאיים.
ישנם חיילים, המתנדבים מרצונם לצה"ל, ותורמים את חלקם להגנה על המולדת.
אני חושב שזה טוב שצה"ל לא גייס אותי, כי אני מרגיש חופשי ויכול לעשות מה שאני רוצה. אין מי שיגיד לי מה לעשות, איפה להיות ואיך לנהל את חיי.
לסיכום, לא התגייסתי מסיבות אישיות וחברתיות.
לא התגייסתי לצבא, כי בגיל שנתיים (לפי 47 שנים) חליתי בדלקת קרום המוח. מאוחר יותר למדתי בבית ספר רגיל ולאחר מכן למדתי בבית הספר "אום" בגבעת חיים.
אני זוכר שאמרתי להורי שאני רוצה להתגייס, אך הם לא הסכימו, ואמרו שכשיגמר מבצע של"ג, אכתוב מכתב לרמטכ"ל דאז רפאל איתן ואבקש להתגייס. לבסוף לא פניתי לרמטכ"ל היום אני לא מצטער על זה, כי בצבא צריך לעמוד בלחצים עצומים וכן העדפתי לא להתגייס.
היום אני עושה דברים אחרים שיכולים לתרום לחברה.
בחרתי לכתוב כתבה זו בכדי שכולם ידעו שגם אנשים בעלי צרכים מיוחדים יכולים להתגייס, וכי זה מאד חבל שלא מגייסים אותנו.
למרות העייפות הרבה שחש לפני ההופעה, "הבלדה לשוטר אזולאי, זיכתה את עמיקם מחלין במקום הראשון בתחרות "ניצן נולד" "ידיעות ניצן" עם כל הפרטים על התחרות המרגשת.
עמיקם מחולון הוא הזוכה הגדול בתחרות "ניצן נולד" חיפה.
תחרות הכשרונות הצעירים נערכה במוצאי שבת, 17.11.07 באודיטוריום של המרכז הקהילתי ובית הספר "ליאו בק" בעיר.
אנשי הצוות, חברי המועדון והוריהם הגיעו בכדי לצפות במופע. בתחרות עצמה הוצגו בסך הכל תשעה קטעים של משחק, נגינה ושירה.
זוהר הופיע בתחרות בקטע משחק המספר על דמות ירושלמית. קטע זה הוא חלק מסיפורי אברהם סורמלו, שנכתבו והוצגו לראשונה על ידי יוסי בנאי המנוח.
"לצערי, לא הצלחתי ללמוד בעל פה את הקטע שלי, אז הקראתי אותו מדף, תוך חיקוי מבטא ירושלמי ס"ט (ספרדי טהור). אולי, אם הייתי מצליח ללמוד בעל פה, הייתי קוטף את אחד הפרסים בתחרות, אך העיקר שהקהל צחק..."
מנחם שר שיר של יהודית רביץ, "לא טוב היות האדם לבדו". "התאמנתי זמן רב על השיר ועבדתי קשה בכדי שיצליח, ובסוף המופע קבלתי תעודת השתתפות מצוות השופטים".
עמיקם מחולון זכה במקום הראשון עם השיר "הבלדה לשוטר אזולאי". מירי בן מוחא זכתה במקום השני עם השיר "אז מה" של מרגלית צנעני. אבי מרגוליס, חיים דיין ורועי זריהן זכו במקום השלישי עם המערכון "קרקר נגד קרקר" של שלישיית הגשש החיוור.
ברכות לצוות מדריכי ניצן בראשות זוהר שטרנברג, על הארגון המוצלח של ערב זה. תודה גם לנגנים, שנגנו במופע בהתנדבות.
ומה מספר הזוכה הגדל של הערב?
את "הבלדה לשוטר אזולאי" שזכתה את עמיקם מחלין במקום הראשון בתחרות, שר במקור אושיק לוי, מתוך הסרט "השוטר אזולאי". בועז שטרנברג הציע לעמיקם את השיר יחד עם שירים אחרים. עמיקם בחר בשיר, בגלל שהזדהה עם השיר ועם המסר שלו.
למרות ההתרגשות, ההופעה בתחרות היתה עבור עמיקם כמו הופעה רגילה. אפילו שההופעה היתה עם תזמורת חיה באולם גדול, ולמרות שהיה מדובר בתחרות, זה לא גרע מהבטחון שלו על הבמה ומעמידתו בקצב המוסיקה והוא לא שכח את המלים. כשנודע לו על זכייתו במקום הראשון, היתה התרגשות גדולה ושמחה. למרות שלעמיקם היתה הרגשה כבר כמה רגעים לפני כן, שהוא עומד לזכות, הוא סירב להאמין שזה קרה באמת, כדי לא להתאכזב וכדי להשאיר לעצמו את מומנטום ההפתעה.
למרות שהיו טענות לגבי מספר החזרות המועט, עמיקם חושב, שעוד לא היתה תחרות ברמה כזאת בניצן.
בתחילת הערב עמיקם חשב שהההופעה שלו עומדת להכשל, בגלל העייפות בה חש ועוד כל מיני סיבות. הוא נקט בכל מיני פעולות כדי להכשיר את עצמו להופעה טובה, ביניהן מנוחה, מדיטציה, תרגילי פיתוח קול וחזרות על המלים, כך שכאשר הוא עלה לבמה, המלים יצאו לו מהפה בצורה זורמת ועם בטחון מלא במנגינה.
מירי בן מוחא, זוכת המקום השני, מספרת שתמיד אהבה לשר ושהיא שרה גם במהלך היום, אפילו במקלחת...
לקראת המופע מירי התרגשה מאד, בעיקר כשכל משפחתה באה לצפות בה. מירי מאד נהנתה להופיע מול קהל כזה גדול. היא רצתה לזכות במקום הראשון, אך היא מאד מרוצה מהמקום אליו הגיעה.
אבי, רועי וחיים, שזכו במקום השלישי, מספרים שהכל התחיל, כשבועז הציע להם להציג את המערכון של הגשש החיוור. הם, כמובן, השיבו בחיוב, והתחילו בחזרות שנמשכו שבועיים. חלק מהחזרות נערכו במועדון בכרמל עם המדריכים וחלק מהחזרות נערכו בדירות שלהם, תוך כדי צפייה בוידאו המופע המקורי של הגששים.
בערב המופע חיים הרגיש שזה יהיה קל, אבל כשהוא עלה לבמה, ההתרגשות היתה בעיצומה. אבי אמר, שאמנם הם היו בחוג לתיאטרון עם הגר, ולמדו איך להתגבר על ההתרגשות, אבל כאן לא היו מדריכים מקצועיים וזה בא לידי ביטוי על הבמה.
למרות זאת, הם הציגו את ההצגה היטב, במיוחד לאור השבחים שקצרו מהקהל.{
בסופו של דבר, הם זכו במקום השלישי מתוך תשעה קטעים, וזה כבר אומר הכל...
ב ר כ ו ת!!!
סוף סוף הגיע הנופש בטורקיה . האמת, היה שווה לחכות. 49 חניכים ושמונה מדריכים יצאו לטיול הזה מעבר לים, וזו היתה קבוצה ע-נ-ק-י-ת.
ביום ראשון 2.9.2007 יצאנו מבית שי, עברנו ואספנו אנשים בצומת הרציף ובחיפה, בדרך לנתב"ג. בדרך עצרנו להתרעננות קלה, וכאשר הגענו לשדה התעופה, עברנו את הבדיקה הביטחונית ואת בדיקת הדרכונים. אבל מוקדם לשמוח – הודיעו לנו שהטיסה תתעכב בארבע שעות.
אז הלכנו לעשות קניות, אכלנו ארוחת לילה ולבסוף עלינו על המטוס.
נחתנו בטורקיה בשעת לילה מאוחרת. לקחנו את המזוודות ועלינו לאוטובוס, שלקח אותנו למלון "אורנג' קאונטרי".
מאוחר מאד בלילה הגענו למלון, קבלנו ארוחת לילה קרה והתפזרנו לחדרים – לא לפני שקבלנו מפתחות לחדר וצמיד הכל כלול. ביום שני התעוררנו ב- 8:00 בבוקר, רק אחרי ארבע שעות שינה.
כשקמנו מהמיטה, שמנו לב שמהחדר שלנו נשקף נוף מדהים של הרי הטאורוס ושל הים התיכון.
לאחר ארוחת בוקר טובה, ערכנו סיור קצר בכפר ביחד עם המדריכים, שחינו בבריכה בים וטעמנו מהמזנונים. אחרי השחייה ומקלחת מהירה, הגענו לחדר האוכל לארוחת צהריים. בניגוד לארוחת הלילה הקודם, הארוחה הזו היתה טעימה מאד. לאחר מכן עלינו לחדרים כדי להשלים שעות שינה.
אחר הצהריים נפגשנו באולם הכנסים – לפעילות חברתית שהעבירו המדריכים. את ארוחת הערב אכלנו במסעדה טורקית אותנטית, שבה הוזמנו עבורנו מקומות מראש. באותו הלילה הספקנו לצפות במופע של צוות הבידור במלון, ואז הלכנו לדיסקוטק של המלון.
יש לציין, כי המלון שבו היינו הוא בבעלות הולנדית, ולכן בלובי של המלון יש תמונה גדולה של מלכת הולנד, ביאטריקס השניה.
בים השלישי לטיול יצאנו להפלגה בסירה על נהר המנבגט. בדרך האזנו למוזיקה, רקדנו ואכלנו ארוחת צהריים. לאחר השיט בקרנו בשוק וערכנו קניות, וכמובן שקנינו מזכרות לחברים מישראל.
ביום הרביעי, אחרי ארוחת בוקר, הלכנו שוב לים ולבריכה ונהנינו מהמזנונים. אחרי ארוחת הערב צפינו בהופעה של צוות הבידור.
ביום האחרון, כמובן לאחר ארוחת בוקר, סדרנו את החפצים שלנו במזוודות, והמדריכים עשו סריקה בחדרים ולבסוף נערכה שיחת סיכום. בשיחה הזו כל אחר אמר שעל לבו לגבי הטיול.
אחר כך עלינו על האוטובוס ונסענו לנמל התעופה של אנטליה. למזלנו הפעם הטיסה התעכבה רק בחצי שעה וגם הייתה נעמה וקצרה.
הנופש בטורקיה היה חוויה מיוחדת במינה, שיכולה לקרות בניצן רק פעם בארבע שנים. תודה למדריכים, שהגו את רעיון הטיסה לטורקיה ושהדריכו אותנו שם כמעט ללא תקלות רציניות.
להתראות בנופשים הבאים.