דף הבית   English
*שם מלא
*דוא''ל
*טלפון
*עיר מגורים
אשמח לקבל עדכונים מאגודת ניצן. בכל עת ניתן להסיר את כתובתך
facebook nitzan page link

הורים שואלים

הורים שואלים כיצד יוכלו לסייע לילדיהם
בני עלה לכיתה א' בשנה שעברה כשהוא בן 5 וחצי, כיום שהוא בכיתה ב' ובן 7 עדיין קשה לו לשבת בכיתה, אין לו סבלנות לעשות שיעורי בית ולמבחנים אני עוזרת לו להתכונן. עד עכשיו, למרות הקשיים, הציונים שלו גבוהים יחסית ולכן הוא לא מקבל עזרה מבית הספר או מהעירייה, כי אין לו מכלול של קשיים לדבריהם. הוא עצבני כשצריך לעשות שיעורי בית, ו"מעופף". הוא עשה בדיקת "טובה" אך אין תשובה חד משמעית. שאלתי היא איך אפשר לאבחן אותו בדיקה מדויקת יותר, ואיך אני בתור אמא צריכה לעזור לו?

כדאי לסייע לבנך לאחר ברור לגבי הסיבות לעצבנותו, לקושי שלו להכין שיעורי בית ולתחושה כי קשה לו להתמקד. לשם כך כדאי קודם כל לשוחח עם בנך ולשמוע ממנו על קשייו. לאחר מכן ניתן להתייעץ עם המחנכת והצוות החינוכי בביה"ס ולהבין כיצד הם רואים את התמונה ומה להערכתם ניתן לעשות כדי לעזור לו.
לאור אינפורמציה זו תוכלי לשקול האם לפנות לאבחונים נוספים בהתאם לקשייו. ניתן לפנות להתייעצות במרכז לאבחון רב תחומי של אגודת ניצן, בכדי לקבוע האם ואילו סוגי אבחון כדאי לבצע. במסגרת מרכז האבחון הרב תחומי ניתן, במידת הצורך, להתייעץ גם עם פסיכיאטרית לילדים ונוער, מומחית להפרעות קשב וריכוז.
כמו כן קיימות בניצן קבוצות תמיכה להורים. את מוזמנת לפנות אלינו טלפונית לקבלת פרטים נוספים: 03-5372266

הבן שלי בעל מאפייני הפרעות קשב וריכוז. הגורם שהכי השפיע עלי לקחת אותו לאבחון היה מספר (בודד) של התפרצויות זעם בהם איבד שליטה בבית הספר ובצהרון. הוא בן 8 והוא תלמיד מצויין, אבל כל הזמן יש למורים טענות: הוא מפטפט, הוא לא מספיק לעתיק מהלוח, הוא ילדותי, הוא מתפרץ, אפילו עם תשובות נכונות, הוא לא יושב בשקט וכו' וכו', (תמיד נתנו לו ב' בהתנהגות). תוצאות האבחון אכן הצביעו על בעיית קשב וריכוז שהיא יותר התנהגותית, בתחום הקוגנטיבי בשלב זה אין לו בעיה (הוא תלמיד מצטיין, וכפי הנראה ילד מחונן) כמו כן יש לו קשיים גרפומוטריים אשר לטענת המאבחנת יכולים לגרום לחוסר השקט. הוא טופל בילדותו אצל מרפא בעיסוק והטיפול הסתיים. לפי המלצת המאבחנת, כל עוד "הבעיה" לא מפריעה לילד עצמו, כיוון שציונו טובים והוא אהוב בכיתה על ידי חבריו, ובעצם הבעיה מפריעה רק לי ולמורה שלו, אז הרי שאין סיבה ל"טיפול" בילד מעבר להצבת גבולות, חיזוקים חיוביים וחינוך, חינוך, וחינוך.... אם התפרצויות הזעם הם אחת לכמה חודשים אז אין צורך בתרופות. היא הסבירה שהיום הוא מצליח מאוד בלימודים כיוון שהוא "מסתדר" בזכות האינטילגנציה הגבוהה שלו, אולם להיות שבכיתות גבוהות יותר , כשהחומר ירבה ויהיה מורכב יותר, אז כבר יהיה לו יותר קשה בהיסטוריה ובתנ"ך לדוגמא. אבל לי קשה גם, קשה לי להילחם איתו כל יום על ישיבה על השיעורים, על סידור מערכת, קשה לי לשמוע שהמורה אומרת שהוא מפטפט וזז בכיסא, נמאס לי לעזור לו כל יום להשלים מחברים את מה שלא הספיק להעתיק מהלוח, קשה לי לחיות כל יום כשאני חוזרת מהעבודה בתחושה של "מה כבר יחכה לי היום....." אני מותשת!!!. המאבחנת גם המליצה על רכיבה טיפולית. ניסיתי לברר ויש תור המתנה ארוך. מה עושים, לא ברור לי איך אני אעביר איתו עוד 10 שנות לימוד? אני מותשת כבר בתחילת כיתה ג', והוא גם לא הבן היחיד....כולם אומרים לי שהוא יתבגר וזה יעבור לו, אבל מה עד אז? וגם מה עושים עם הקשיים הגרפומוטוריים הגדולים, איך ניתן לתגבר אותו בזה? הוא טוען שהוא מאוד משתדל לכתוב מהר ולא מספיק, אבל אני חושבת שכשהוא רואה מולו לוח מלא בשורות הוא פשוט לא מנסה... מה אני צריכה לבקש מבית הספר? המאבחנת אומנם ציינה תוספת זמן בבחינות (אבל הוא לא יהיה מסוגל לשבת יותר זמן מאחרים) היא המליצה גם על בחינות בע"פ, אבל זה לא עוזר לו להספיק להעתיק כל יום שיעורים מהלוח. אז מה עושים?

הקשיים שאת מתארת מאפיינים משפחות רבות המגדלות ילד עם לקויות למידה ו/או הפרעת קשב וריכוז. מניסיוננו, הבעיות לאורך השנים אינן נפתרות מעצמן ואת צודקת כשאת מבקשת לטפל בקשייו על אף גילו הצעיר, האיתור והטיפול בגיל המוקדם הוא קריטי להמשך התפתחות תקינה.
מתוך הדברים שאת מעלה ניכר כי קיים קושי גם בבי"ס וגם בבית ולכן בהחלט כדאי לטפל. לדברייך, בנך הוא ילד בעל יכולות אינטיליגנציה גבוהות ואולי אפילו מחונן. פעמים רבות אצל ילדים אלה נוצר תסכול רב יותר מאשר אצל ילדים בעלי יכולות נמוכות יותר, וזאת בשל הפער בין היכולת לבין הביצוע.
לקשיים שאת מעלה אין מענה פשוט, ובוודאי שלא בפורום באינטרנט. אנו חושבת שיש מקום לבצע הערכה מקצועית רב תחומית אשר תסייע בהחלטה לגבי טיפול תרופתי. מניסיוננו, במקרים רבים, הטיפול התרופתי מסייע, מקדם ומאפשר התמודדות עם הדרישות הלימודיות ההולכות וגוברות עם השנים. הילדים המוכשרים מצליחים לעקוף את הקשיים ולהסתדר אולם לעיתים הם משלמים מחיר יקר של תסכול ההולך וגובר ומשפיע על הדימוי העצמי וההערכה העצמית שלהם. מסיבות אלה, התערבות מוקדמת נכונה תוכל להועיל בראש ובראשונה לילדך, אך גם על ההתמודדות שלך איתו בבית ושל המורה בכיתה.
בנוסף לכך, אנו מציעים לך לאחר ההערכה המקיפה שתתבצע (ניתן לבצעה גם במרכז האבחון הרב תחומי באגודת ניצן), להצטרף לאחת מפעילויות ההורים של אגודת ניצן – לקבוצת התמיכה להורים או לאימון הורים נשמח לתת לך פרטים נוספים בטל'  03-5372266, שלוחה 221.

לבני אובחנה דיסלקציה + הפרעת קשב. הומלצו התאמות של מבחנים מותאמים ברבי מלל ובמתמטיקה. משום מה לא קיבלו ההמלצות (הבנתי שלא סומכים על המכון שנשלחנו ע"י בי"ס הקודם) . בני ממשיך להכשל כל הזמן (כיתה יא), לאף אחד לא איכפת. אנו ממתינים כעת לועדת ערעורים. מה עושים אם לא יאושר? אני מרגישה שאני פונה לקיר אטום ושזו ממש התעללות בו - לא מספיק שקשה לו אז מערימים עוד קשיים. האם לפנות לתקשורת? לעו"ד? תודה.

קיימות מספר דרכים להתמודד עם הנושא שהעלת. ראשית, בכדי לתת תשובה מדויקת וספציפית, אנו מעדיפים לראות את האבחון ולקבל מידע מלא על הנעשה בביה"ס. לנו באגודת ניצן, יש תכנית להדרכת הורים שעוסקת  בדיוק בנושאים אלה, את מוזמנת להתקשר לקבלת מידע נוסף. בביה"ס, ניתן לפנות להנהלת ביה"ס ולבקש עזרה בנושא זה. ואם כלו כל הקיצין, יש למשרד החינוך מחלקה לתלונות הציבור, ניתן לפנות אליהם לצורך יעוץ נוסף.

אני אמא לילד בן 8, לקוי למידה שקיבל המון שיעורי בית לחופש. נכון להרגע, בשל הקשיים שלו להתמודד עם הכמות הוא לא מכין אותם ומסרב. ניסיתי להכין את השיעורים איתו, דף דף כל יום, אך עדיין אין שיתוף פעולה מצידו. אולי בגלל התסכול הוא בוחר להיות מול מחשב ולשחק במשחקי חשבון קלים יותר מאשר להכין את שיעורי הבית שניתנו לו. הוא טוען שמאד קשה לו. שאלתי היא: כיום הוא יושב בכיתה רגילה כאשר הוא מקבל סיוע פעמיים בשבוע ממורה משלבת, האם בשנה הבאה לשים אותו בכיתה יותר קטנה או להשאיר אותו בכיתה הקיימת? בבית הספר בו הוא לומד מציינים כי היות והילד קורא, וחלק לאחר עבודה קשה שלי ושלהם, אין מקום להעבירו, הם אכן עושים הכל למענו. אם עשה בשבוע מסויים חלק משעורי הבית עדיין מקבל הילד תעודת הצטיינות רק על הנסיון שלו. אני מאד מרוצה מבית הספר ומה שהם עושים איתו רק אני לא יודעת איך ליישם את זה בבית ואני אובדת עצות.

הכנת שיעורי בית לילדים עם לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז הינה משימה קשה. ילדים אלה מרבים לדחות את הכנת השיעורים, להתחמק וההורים מוצאים את עצמם פעמים רבות על תקן "שוטרים". חשוב להדגיש שהקשיים אמיתיים ומשמעותיים ובשביל שנוכל להבין את ילדינו טוב יותר, אפשר לשאול את עצמנו עד כמה אנחנו מוכנים להתמודד עם הקשיים שלנו שוב ושוב ובעיקר ב"חופש". אז קודם כל חשוב שתביני את בנך וחשוב להיזהר מלהפוך מאמא שלו ל"מורה" שלו. 
את שואלת כיצד כן את יכולה לסייע לו ומהי המסגרת הלימודית הנכונה עבורו. שנות בית הספר היסודי לעיתים עוברות באופן סביר פחות או יותר והקשיים מתעצמים מאד בחטיבה. לכן בהחלט חשוב לבחור בהתערבויות המתאימות בשלב זה ואת צודקת שאת לא רגועה, למרות שבביה"ס מבקשים להרגיע אותך. כדי שנוכל לייעץ לך לגבי התערבויות מתאימות ומסגרת לימודית מתאימה, יש צורך לקרוא לעומק את האבחונים שנעשו לבנך ולשמוע אותך באופן מעמיק יותר. לשם כך את יכולה לפנות לשיחת ייעוץ. שיחה שכזו יכולה להתקיים עם המאבחנת שאבחנה את בנך וגם אצלנו באגדת ניצן (גם אם אובחן במכון אחר). את יכולה ליצור עמנו קשר במרכז הארצי: 03-5372266.
לנושא הלמידה המשותפת - בחוברת ההשתלמויות החדשה של ניצן תוכלי לקרוא על קורס חדש שאנו פותחים: לומדים ללמוד ביחד – אסטרטגיות להורים שיכול לעניין אותך.
תהליך אימון ההורים עשוי לסייע לך למצוא תשובות לשאלותיך בצורה מקיפה יותר. גם לגבי אימון ההורים תוכלי לשוחח איתנו במרכז הארצי.

הבן שלי בן 10, אובחן כליקויי למידה בניצן. לא עברתי טיפול על ידכם, הוא מקבל כשעתיים בשבוע מורה דרך הבי"ס במהלך השעור בכיתה. אני רוצה לפרט מס' ליקויים נוספים שאני נתקבלת בהם ורוצה לדעת האם אלו הם ליקויי התארגנות, ואם כן, איך אם בכלל משנים זאת. הוא חזר מטיול של שתי לילות בחוץ בשק שינה. אולם, לא פתח את תיק החטיפים, לא פתח את תיק הבגדים, וגם לא את תיק הרחצה. מה זה בדיוק אומר? הוא טוען שפחד שיאבדו לו דברים וכי לא היה לו כח. כמו כן בבואו לבית בצהריים אינו פותח את תיק הלימודים ולא מכין שעורים, עד לבואי. הוא מפחד להרדם לבד, זקוק לנוכחותי או לאור או לטלויזיה. כמו"כ לא ילך לפינה חשוכה בבית לבד, יזדקק שיבואו איתו, והוא בן 10... לא נעים לאמר אבל יש גם בעיית צרכים, הוא גם ימהר לצאת ולא יכבה אור ולא יוריד מים לפעמים וגם לא ישטוף ידיים, ואני אמורה להיות "כשוטר" שמזכיר לו דברים כל העת... אם צריך לעזור לי בעבודות הבית, התגובה שלי היא גם קשה, והוא יעשה דברים באי רצון בולט אם בכלל. מה פה קורה פה? האם זו עצלות, האם אלו ליקויי התארגנות? והאם בכלל אפשר לתקן ליקויים שכאלה. באותה מידה הוא גם לא תמיד יכתוב ביומן (שוב התארגנות) וישכח מה היו השעורים, או שישכח שבכלל נתנו שעורים. אותי כאמא (חד הורית) זה מתיש. (יש לו אח נוסף בן 7.5, אין שם בעייה נראית לעין חוץ מנושא הצרכים שבורחים גם לו לפעמים). אנא עצתכם, תנו לי אור בקצה המנהרה אבל גם עם עצות קונקרטיות, כי ללכת שוב למכונים ברור לי שאפשר...

את מתארת מגוון קשיים עימם את מתמודדת. חלק מהקשיים ניתנים לאפיון כקשיי התארגנות, אך קשיים אחרים שאת מתארת נשמעים כקשיים רגשיים. לשאלתך, לא נשמע לנו שמדובר בעצלנות. בנך ודאי חש מאד לא בנוח עם ההתנהגויות שאת מתארת. המבוכה והבושה שהוא חש עשויות לעיתים להתפרש על ידינו כהתחמקות או חוסר אכפתיות, אך אין ספק כי הוא יודע שהתנהגותו אינה ראויה. סביר להניח כי הוא חרד וההתנהגויות שאת מתארת אינן בשליטתו. הוא באמת זקוק לעזרה וככל שיקבל עזרה מוקדם יותר, כך ניתן יהיה לסייע לו ביעילות רבה יותר.
אנו מבינים כי עייפת מאבחונים ומכונים, אך קשה מאד לייעץ, מבלי לראות את האבחונים ואתכם. האם ביצעתם אבחון פסיכולוגי או רק אבחון דידקטי? האם התבצעה שיחת סיכום עם מסירת האבחון בסניף ניצן? אנו מציעים לשוב ולעיין באבחונים ולבדוק האם יושמו כל המלצות האבחון. מניסיוננו, פעמים רבות הורים אינם מיישמים חלק מהמלצות האבחון וממשיכים לחפש פתרונות לקשיים, כשחלק מהתשובות עשויות להיות כתובות באבחון עצמו. אנו מציעים שתשובי לעיין באבחון ותבדקי מה עוד הומלץ ולא יושם (אבחונים נוספים, פנייה לאנשי מקצוע נוספים). במידת הצורך, את יכולה לפנות לסניף בו אובחן בנך ולקבוע פגישת ייעוץ עם המאבחנת כדי להבין טוב יותר את הקשיים ולחשוב יחדיו על תכנית פעולה.
הקשיים שאת מתארת אצל בנך הגדול עמוקים ואפילו מתפתחים גם אצל בנך הקטן. על פניו נשמע כי הקשיים לא יפתרו באופן ספונטאני. למען הילדים וגם למענך, חשוב מאד לפנות לעזרה טיפולית. 
ניתן לקבל סיוע דרך שירותי הקהילה. אפשר לנסות לפנות לפסיכולוגית ביה"ס בו לומדים ילדיך ולבקש את התערבותה. ייתכן ותוכלו לקבל טיפול בשירות הפסיכולוגי. בקופות החולים ניתן לקבל סיוע כך שכדאי לפנות לרופא הילדים וקיימים גם שירותי הרווחה. אנו ממליצים לערב את יועצת ביה"ס ולהעזר בידע שלה באשר לאפשרויות הטיפול הקיימות בקהילה. דרכה תוכלי להגיע לפסיכולוגית ביה"ס ולשירותי הרווחה.

איך אפשר לעזור ל ילד שקשה לא קצת בלימודים? יש את החשש הזה שאולי הוא יתבייש ויפגע מזה שבאים לעזור, יש לכם אולי איזה דרך להתחיל ?

שאלתך אינה כוללת אינפורמציה מספקת כמו גיל הילד, האם אובחן וכן הלאה ולכן ננסה להשיב באופן כללי. קודם כל ילד מתקשה יודע שהוא מתקשה... כל אחד מאיתנו זקוק לעזרה בתחומים בהם הוא מתקשה ואין אחד מאיתנו שלא קשה לו באיזשהו תחום. המסר העיקרי הוא שאין בושה ואין רע בפנייה לעזרה ובקבלתה וכמבוגרים חשוב שנדגים לילדים כיצד גם אנחנו מבקשים עזרה, במה אנחנו מתקשים. הכי חשוב זה לא לחשוש לסייע ולנסות להפוך את העזרה לפעילות מהנה. לא ציינת מה הזיקה בינך ובין הילד אך במידה ואת/ה הורה, בקש מילדך להראות לך מה הוא לומד, מהם שיעורי הבית שלו, שב איתו באווירה נוחה ונעימה, אל תהיה שיפוטי ואל תעביר ביקורת על כך שאינו יודע. במרבית המקרים כשאנחנו מרגישים נוח עם נושא מסוים, כמו בקשת עזרה גם ילדינו מרגישים עם כך נוח...
אם מדובר בילד צעיר, קל יותר לסייע לו וניתן ללמד דברים רבים דרך משחק והמחשות. אז גם יש להורים מקום הרבה יותר נרחב, כמובן רק במידה שאין זה כרוך במתחים ומריבות.
במידה ומדובר בילד גדול יותר, לא תמיד אנו כהורים מכירים מספיק את החומר ושיטות הלימוד בביה"ס ואז חשוב לבחון את קשייו של הילד ולשוחח בפתיחות על הקשיים. כדאי להיוועץ בשלב מאוחר יותר גם בצוות ביה"ס. החשוב ביותר הוא להזהר מלקלקל את היחסים הטובים המושתתים על אהבה, הקשבה וחיבה עם ילדינו ולא להפוך לדמויות סמכות של "מורים" היות ואז ניגע בדיוק בנקודות הרגישות. ילדים זקוקים הרבה פעמים להוראה מתקנת, לחונך, למורה ולא להורה שילמד אותם.

בני בן 8 ולומד בכיתה ג'. הוא ילד מבריק, מדבר רהוט, יש שלו ידע נרחב על המון נושאים גם המורה מעידה על כך, אולם כאשר הוא ניגש לבחינה, שלמדנו לקראתה במשך ימים רבים, ובבית הוא ידע את התשובות, הוא כותב תשובות שגויות, חשבנו שאולי הוא לא מבין את השאלה, אולם הוא מבין, יש לציין שהוא חוזר הביתה בשמחה ואומר שבטוח הוא יקבל ציון גבוה, ולמרות זאת הוא מקבל ציונים נמוכים. מה לעשות, האם יש לו איזה שהיא בעיה?

אנו מניחים שאם את מציגה שאלה שכזו, התופעה שאת מתארת אינה חד פעמית אלא חוזרת על עצמה לאורך זמן ובמקצועות מגוונים. את מציינת כי אין ספק שבנך יודע את החומר, הוא מרגיש בטוח בעצמו אפילו לאחר הבחינה ועדיין תוצאת המבחן מפתיעה את כולכם. 
פעמים רבות הילדים כל כך מוכשרים, כל כך אינטליגנטיים וכשמגיעים לביה"ס הם לא יכולים להביא את היכולות שלהם לידי ביטוי. זו התמודדות מאד קשה ומתסכלת וכדאי לעזור לו בהקדם. אנו ממליצים לשקול ביצוע אבחון כדי לאתר את מקור קשייו של בנך ולהבין עם מה הוא מתמודד. עזרה מתאימה בגיל כה צעיר חיונית כדי שיוכל במשך הזמן להביא את יכולותיו לידי ביטוי ולקבל ציונים המשקפים את ידיעותיו. כדאי כמובן להתייעץ עם הצוות החינוכי ולפנות לביצוע אבחון. 
במרכז הארצי של אגודת ניצן יוכלו לייעץ לך טלפונית באשר לאבחון המתאים. את מוזמנת ליצור קשר בטלפון 03-5372266 או לפנות כמובן לגופים אחרים לשם ביצוע האבחון.

בתי בת השבע בכיתה ב' אובחנה עקב חשד לקושי בויסות החושי וסירבול מוטורי. היא אוכלת בצורה מאד מלוכלכת עם הידים ויש לה קושי בויסות הכח בתנועות הכתיבה . אנחנו מטפלים נקודתית בבעיה ע"י פגישות בריפוי ועיסוק. לאחרונה הבת נעשית אגרסיבית מאד והדבר מוקצן מיום ליום . אני חשה שהיא זועקת לעזרה אבל לא ממש יודעת מה לעשות. האם יכולות להיות בעיות אחרות של קשב וריכוז שגורמות לה להיות אגרסיבית כל כך? האם מומלץ לעשות לה איבחון נוסף?

מתוך הדברים שאת מתארת ניכר כי לבתך קשיים רבים ונוספה לכך לאחרונה בעיה התנהגותית. את שואלת האם יש קשר בין הבעיה ההתנהגותית לבין בעיה בויסות החושי. לבעיות התנהגותיות יכולות להיות סיבות שונות: ביטוי לתסכול, לקשיים האובייקטיביים, לקשיים רגשיים, לקשיי ההורים להטיל סמכות ולהציב גבולות וכן הלאה. מסיבה זו יש לאבחן מהו מקור הבעיות ההתנהגותיות ובהתאם לכך להחליט האם דרוש אבחון נוסף. בסוגיה זו כדאי בשלב ראשון להתייעץ עם המרפאה בעיסוק ולקבל את חוות דעתה. כמו כן, חשוב לראות האם הבעיה ההתנהגותית מתקיימת ביותר ממוקד אחד. לשם כך כדאי לקבל חוות דעת גם מהמורה בכיתה. לאחר שתאספו את האינפורמציה מהגורמים השונים אפשר יהיה לשקול האם כדאי לערוך אבחון נוסף או שכדאי לפנות להדרכת הורים. להחלטה זו ניתן יהיה להגיע בפגישה ייעוצית עם איש מקצוע. ושוב, בכדי שתדעו לאיזה איש מקצוע לפנות ולהתייעץ, איספו מידע מכל הגורמים האפשריים. במידה ולא תתבהר התמונה, את מוזמנת לפנות אלינו ולקבוע שיחת ייעוץ עם איש מקצוע מתאים

בני בן 6.3 (תאום ובן להורים גרושים) התחיל כיתה א. הבעיה היא שהוא יוצא מהכיתה כשבא לו, בורח מכל מיני מטלות בבית ספר, מרביץ ונושך ילדים אחרים, לא מוציא ספרים ומחברות בכיתה וכשאני שואלת מה עשית כשכולם עבדו בחוברת או העתיקו מהלוח הוא אומר "כלום". הוא מפריע לילדים אחרים לשחק או שהוא נשאר בהפסקה לבד בכיתה בגלל שלטענתו הוא לא סיים את הכריך. כבר כמה פעמים קיבלתי טלפונים מהמנהלת ומהמחנכת לבוא ולקחת אותו...וכשבאתי הוא פשוט שכב על הרצפה מול חדר המנהלת. אני ממש מיואשת. אין לי שום תקשורת איתו וכשאני מנסה לדבר איתו הוא ממציא לי סיפורים ושקרים. מה ניתן לעשות ולאן אפשר לפנות כדי לאבחן אותו. יש לציין שבגן חובה לא היתה איתו שום בעיה.

מדבריך עולה כי בנך נמצא במצוקה וממש קורא לעזרה. אין ספק שכל ההתנהגויות שאת מתארת בהחלט יכולות להיות אותות וסימנים לקשיים ולמצוקה בה הילד נמצא. ייתכן שבהמשך כדאי יהיה לאבחן אך קודם כל נראה שכדאי לעזור לילד במצוקתו באופן מיידי.

בשלב זה אנו ממליצים לכם לפנות לקבלת עזרה טיפולית, על ידי איש מקצוע מומחה לילדים בגיל הרך. לשם התייעצות, ניתן לפנות ליועצת ביה"ס, פסיכולוגית ביה"ס, או להתייעץ בתחנה להתפתחות הילד הקרובה למקום מגוריך או עם רופא הילדים. נשמח לעמוד לרשותך באגודת ניצן גם בהמשך הדרך.

בני בן ה-5.5 לא יוצר חברויות - לא בגן ולא בגן שעשועים. כשבא חבר הביתה מהגן שאנו מזמינים - בד"כ משחק יפה. צריך להזכיר לו שעכשיו יש צורך במשחק ל-2 ולא במשחק בו הוא משחק לבד (מחשב למשל). מה עושים במקרה כזה? בשנה הבאה יעלה לכיתה א' ואני רוצה שישיג חברים. בתחילת שנה יווצרו די מהר חברויות והוא עלול למצוא עצמו שוב לבד. מה ניתן לעשות עוד , מלבד ליזום מפגשים בבית?

חלק מהילדים מתאפיינים בריבוי חברים ואילו ילדים אחרים מעדיפים מעט חברים. כל ילד והעדפותיו ומה שאת כותבת ונשמע מאד חיובי הוא שכשבנך משחק עם חבר אחד הוא לרוב מסתדר איתו. כדאי מאד להמשיך וליזום עבורו את הסיטואציות בהן הוא מרגיש יותר נוח, להזמין חברים, לשחק במסגרת הקטנה בה הוא מרגיש טוב. בנוסף, חשוב לזכור שהתא המשפחתי הוא הסביבה החברתית הראשונית בה אנו מתנסים ומתאמנים באינטראקציות חברתיות. לכן, אנו ממליצים במסגרת המשפחה הקטנה, באווירה נעימה ובטוחה, לעבוד על כישורים חברתיים. לדוגמה, ללמד את בנך תוך כדי משחק איתך את נושא ה"תור" ולהתעקש על כך. אם יש אחים קטנים או גדולים לנצל את המשחק ביניהם כדי לעזור לו לפתח את המיומנויות החברתיות, איך אני מזמין מישהו אחר לשחק איתי, מה אני עושה כשהוא רוצה לשחק במשחק אחר וכן הלאה. את מתארת מצב בו מגיע חבר והוא לא מתחלק איתו במשחק במחשב. אנו ממליצים פשוט להעיר – להחליט שכל X דקות את נכנסת לחדר ורואה מי משחק עכשיו. אם לא החליפו ביניהם, ליזום את ההחלפה ולהגיד שעכשיו תור החבר וכן הלאה.
אם את עדיין מרגישה שהקשיים משמעותיים יותר, ייתכן וכדאי לשקול לעבוד על מיומנויות חברתיות בקבוצה קטנה עם ילדים בני גילו. בנוסף, אפשר לפנות להדרכת הורים או לאימון הורים סביב הנושאים הללו, אפשר גם בניצן.