שיחה בנושא "ילד חדש במשפחה ותפקידים בבית"
על אף שנושא השיחה היה "כניסת ילד חדש למשפחה ותפקידים בבית", נראה היה שדרורית מצליחה לתת מענה אישי לכל ענין שעלה בקבוצה. דרורית התייחסה לבעיות ולקשיים שהועלו: סדר יום, גבולות, משחק עם הילד, עונשים והתאימה עצמה בחום, בהבנה ובחוכמה רבה לכל הורה.
ילד בן שנתיים-שלוש נמצא בשלב האגוצנטריות שלו. זהו שלב קשה להורים, אך משמח. משמח, משום שבשלב הזה הילד בונה לו את הנפרדות שלו מהוריו. הצורך של הילד לבדוק גבולות הוא צורך טבעי ובריא המעיד על התפתחות תקינה. אכן, זהו שלב שעשוי להיות מתיש עבור ההורים.
כאשר מתרחש משבר במשפחה, כגון, אשפוז של ילד, לידת אח, מעבר דירה - חשוב ביותר לחזור לשגרה מובנית בהקדם האפשרי. השגרה מביאה ליציבות ולבטחון שאבדו לילד במשבר.
לדבר בגובה העיניים, אין משמעו לרדת לרמתו של הילד. אם ילד אומר לאמא: "אם לא תתני לי סוכריה, אני ברוגז איתך" אסור לאם לענות לו: "אז גם אני ברוגז איתך" וכדומה.
כדי להביא לדימוי עצמי טוב אצל הילד יש להעניק חום ואהבה ולשקף לו שהוא שווה. התינוק לא נולד עם תחושת ערך, הוא רוכש את ערכו מן המילים, החום, האווירה והמגע, שהוריו מספקים לו (לדוגמא: "אתה תינוק מקסים. יש לך אף קטן וחמוד. אני אוהבת את הגוף שלך. אתה נעים לי. וכד').
לעולם אין לאיים על הילד בצרכים הקיומים שלו. כלומר, לא לומר: "אם לא תתנהג יפה, לא תקבל ארוחת ערב". הצרכים הבסיסיים לילד הם: אוכל, שינה, אהבה, בטחון וכד'.
בשעות אחר הצהריים שאתם מבלים עם הילד, השתדלו לשחק עמו פחות משחקים חינוכיים ויותר משחקים של כיף (למשל: תופסת, מחבואים, תחפושות וכד').
לא לאיים מבלי יכולת לממש את האיום. למשל: לא לומר לילד: "אם אתה לא בא, אני הולכת" הרי לא תשאירי את הילד לבד ברחוב, אז בשביל מה לומר? הילד לא יודע שלא יישאר לבד. האיום מפחיד אותו לשווא.
- 1. לומר שאסור ("נועה, אסור לגעת בחשמל")
- 2. לנמק את האיסור ("חשמל מסוכן לנו")
- 3. להציע מה מותר ("את יכולה לשחק במכונית הזו")
לגבי הזמן הנכון להבאת ילד שני- הזמן הנכון הוא בגדר החלטה של ההורים. לא מביאים ילד נוסף בשביל האח הגדול. מביאים ילד כשההורים רוצים. לא כשלוחצים מסביב ולא כדי להתחשב במישהו. רק מתי שנח ונכון להורים.
מומלץ לקיים טקס לקראת השינה. הטקס צריך לכלול שירי ערש ודקלומים שקטים. יש להכין את החדר לאווירה שקטה ונינוחה וליצור חושך. רצוי להרגיל את הילד לישון במיטתו. עדיף שיירדם בכוחות עצמו.
לא להתנות את אהבתנו לילד בהתנהגות שלו. כלומר, לא לומר: "אם אתה לא נותן לי את המשחק, אני לא אוהבת אותך" או: "כשאתה מתנהג בפראות, אמא לא אוהבת אותך" או: "אמא הולכת אם אתה צועק" וכדומה.