סדנת גבולות, בהנחיית יערה גונן הלפרין
הגבול אינו דבר שלילי בהכרח. הוא עוזר להורים ולילד להבחין בין טוב לרע. לכל משפחה יש את הגבולות שלה. יש גבולות שמקובלים בכל המשפחות ויש גבולות שנוצרים בתוך משפחה, אשר שונים מגבולות שיש במשפחה אחרת. למשל: אצל כל המשפחות הילדים הולכים לישון אחרי ארוחת ערב. אבל יש משפחות המסכימות שהילד ילך לישון באחת עשרה בלילה ויש משפחות שאצלן הילדים במיטה בדיוק בשעה שבע.
הגבול עושה סדר לילד, שגרה, סדר יום. (למשל: מתעוררים, מצחצחים שיניים, שוטפים פנים, אוכלים, מתלבשים והולכים לגן..)
הגבול מלמד את הילד לדחות סיפוקים ומעשיר את עולמו וכך מכין אותו לחיים כאדם בוגר (לדוגמא: לא רק לראות טלויזיה מרגע שחוזרים מהגן, גם אם זה מה שהילד רוצה עכשיו, אלא גם להזמין חברים הביתה, לשחק עם אבא ואמא וכו')
חשוב שהילד ילמד מה מקובל ומותר בחברה ומה אסור- למשל: אסור להרביץ לאנשים, גם אם הם מעצבנים אותך. זה מקובל בכל חברה.
כשילד לומד להגיד 'לא' זה מעיד שהוא בשלב התפתחותי טוב ונכון. הוא בונה את העצמאות שלו. זה אומנם מקשה על ההורים, אך זה תהליך נכון עבור הילד.
כשאנו שמים גבולות לילד הוא יודע שהוא שייך למשפחה, שאכפת לנו ממנו.
אור אדום - מה אסור בבית. כמו: לקרוע ספרים, לשבור צעצועים, להכות הורים ואחים.
אור ירוק - מה מותר בבית. כמו: לקרוא, לשחק, להזמין חבר ועוד.
אור כתום - הדברים שאני לא בטוח אם אני מרשה או לא, כמה מותר? למשל: כמה ממתקים ביום להרשות לילד אם בכלל?
חשוב שההורים יחשבו על הרמזור ויכתבו לעצמם מה מותר, מה אסור ובאילו דברים הם מתלבטים.
להבין למה זה חשוב לילד. ברגע שיהיה לילד קשה והוא יצעק ויבכה, אני אוכל תמיד להזכר למה זה חשוב לי ולהתעקש על הגבול. למשל: אכילת ממתקים - אם החלטתי לתת שתי סוכריות ביום והילד רוצה עוד אחת ובוכה וצועק, אני חייבת לזכור שהחלטתי לא לתת יותר משני ממתקים כי זה מזיק לשיניים ואני חייבת לעמוד על זה.
מי האחראי לגבול? ההורה צריך לעשות שינוי בהתנהגות שלו כדי שהגבול יתקבל על ידי הילד. כלומר, לא לוותר לילד בגלל רחמים וכדומה. אם החלטתי, להמשיך ולדבוק בהחלטה.
מהו הגבול? להגדיר בדיוק את הגבול / החוק החדש. למשל: מהיום הולכים לישון בשעה שבע וחצי בערב.
איך? לתכון איך אגיב כשהילד יבכה, יצעק וכו', איך אגיב אם יעשה לי דווקא וכו'.
- נחישות- גם כשהדרך קשה יש להמשיך ולדבוק בגבול. יש לעשות זאת בדרך רגועה אך תקיפה. להשתדל מאוד בלי כעס ובלי צעקות.
- עקביות- לעמוד בחוק החדש מידי יום. לא לעשות 'הנחות' פתאום כי "אין לי כוח שהוא יתחיל לבכות עכשיו ולעשות לי הצגות".
- התמקדות- לא הכל חשוב באותה מידה. לבחור דבר אחד בכל תקופה. אם שעת השינה הכי חשובה לי, לעמוד על זה ולעזוב את הממתקים כרגע.
- החלטיות- להיות בטוחים שאנו צודקים ואנו עושים את הטוב ביותר עבור הילד ועבור עצמנו.
- להסביר לילד למה אנחנו קובעים גבול: "אסור לנשוך כי זה כואב לי, אתה יכול ללטף"
- לא לתת עונשים אלא לחפש - תוצאות טבעיות למעשה של הילד. למשל: אם הילד לא מוכן לסדר את הצעצועים שלו לפני השינה, אני מסדרת לו וכשהוא רוצה סיפור אני אומרת לו בנחמדות "חמודי, אני סידרתי את כל הצעצועים שלך אז אני עייפה מאוד. לא אוכל לקרוא לך סיפור הערב. מחר תסדר בעצמך ואז אוכל לקרוא לך". יהיה קשה לילד לשמוע את זה, אבל למחרת הוא יסדר את הצעצועים שלו בעצמו!
דוגמא אישית- כל דבר שאנו דורשים מהילד, לבדוק שאנחנו מקיימים בעצמנו. למשל: אם אני אוסר על הילד לאכול בסלון, אסור לי לאכול בסלון. אם אני אוכל בסלון ואוסר על הילד זה לא הוגן!! זה נותן מסר כפול לילד וזה בעייתי.
דוגמא נוספת: אי אפשר לדרוש מהילד להרביץ אם ההורה מכה את הילד. אפילו מכה קטנה.
לא לשכוח לידע את הילד לפני כל כלל חדש שרוצים להתחיל בבית. גם אם הילד מגיב קשה להודעה או לא שם לב אליה. חייבים לגשת אליו ולהסביר לו מה הכלל אומר ומדוע (הסבר קצר).
חשוב מאוד לדבר עם הילדים כל הזמן. בעיקר חשוב לדבר איתם על רגשות שלהם ("אתה עצוב עכשיו כי נעלבת ממני"). זה עוזר לילד להפריד בין הרגשות שהוא מרגיש כשהוא בסערה. חשוב לאפשר לילד להרגיש: "זה בסדר שאתה כועס עליי. מותר לכעוס".