”ההורה כמאמן” / ספרה של ד"ר מלי דנינו - המסע של הורה לילד עם ליקויי למידה
"זו הרגשה שמרגיש רוכב שנופל מסוס והרגל שלו נשארת קשורה לסוס, בעוד הסוס ממשיך לדהור. התחושה הזו שאת נגררת ונחבטת ואת לא יכולה לעצור, את לא שולטת בזה. נוסף על כך, מישהו משדל את הסוס, מקדימה, להתקרב אליו: "בוא קדימה, בוא קדימה" ואת נגררת מאחור".
(אם לילד עם ליקויי למידה והפרעות קשב וריכוז)
כשתקחו לידיכם את ההורה כמאמן ותקראו בו, תתנסו במגוון של רגשות, מפחד, עצב וכעס ועד התרגשות, הקלה ותקווה. אתם יכולים לתעד את חוויותיכם במהלך המסע ולרשום מחשבות ורעיונות. תוכלו להשתמש בהם, כדי לשרטט את מפת הדרכים אשר תוביל אתכם למקום בו ילדכם ירגיש בטוח ומאושר ואתם כהורים תחוו הורות עם נתינה, תקווה והתפעמות.
אם עדיין קשה לכם לראות את התמונה הגדולה של חייכם כהורים לילד עם ליקויי למידה, תנו לילדכם להראות לכם את התמונה הקטנה אותה הוא רואה, ממנה הוא יוצא אל העולם, כי זאת נקודת הציון להתחלת המסע המשותף.
ד"ר מלי דנינו, מנכ"ל ניצן ומרצה לחוג ללקויות למידה באוניברסיטת חיפה. לשעבר מייסדת גף ליקויי למידה במשרד החינוך, מנהלת בית ספר תיכון ויועצת חינוכית.
או בטל' 03-5372266
באדיבות הוצאת רימונים אנו מפרסמים לציבור את הפרק:
המורה קראה לי לבית-הספר ואמרה לי, "נורא חבל שהוא לא משתתף בטקס שבועות," "לא ידעתי שהוא לא רוצה", השבתי לה. נסעתי הביתה ולא הפסקתי לחשוב, מה קורה לו? מדוע הוא לא רוצה להשתתף? כששאלתי את ירון, מה הסיפור עם טקס שבועות, הוא אמר לי שזה סתם טקס טיפשי ומטומטם ומי בכלל צריך את זה. אמרתי לו: "חמוד, ישנם שלושים ילדים בכיתה שלך, חלקם לא פחות אינטליגנטים ממך והם יכולים להשתתף בטקס, אז גם אתה יכול להשתתף." הוא לא הסכים ואז אמרתי לו שיש לי הצעה שכדאי שהוא יהיה חלק מכולם, ישתתף בטקס וגם יקבל פרס על השתתפות ממני. האפשרות האחרת היא לא להשתתף בטקס כמו כולם וגם לא לקבל פרס ממני. התחיל דיון קצר בגובה הפרס וכשהשתוונו, הוא פרץ בבכי ואמר: "בחיים אני לא אדע לרקוד את הריקוד שהם רוקדים בטקס". אמרתי לו שיש גם שירים בטקס ולא רק ריקודים. ביום של הטקס הוא שר עם כולם ובזמן הריקוד הוא בא לעמוד לידי ואמר לי: "אני לא מבין למה אני לא משתתף, אני יודע את הריקוד הזה לא פחות טוב מהם." אמרתי לו שעכשיו הוא יודע שלפני כל טקס יש חזרות ומתרגלים את הריקוד ולהבא הוא יכול גם להשתתף. הוא אמר לי: "אמא את לא מבינה כלום, אם הייתי בחזרות לא הייתי יודע , אני יודע רק בגלל שהסתכלתי עליהם בחזרות." כיוון שיש לו קושי בתכנון תנועה, הוא היה מתבלבל וזה היה הורס את המעמד החברתי שלו ולכן הוא עשה בשכל שהוא לא רצה להשתתף ומרגע שעלינו על השיטה שכן יכולה לעזור לו (הצפייה בריקוד) אז דיברתי עם המחנכת שתתן לו להסתכל בהכנות לטקסים וברגע שהוא יגיד שהוא מוכן, רק אז הוא יצטרף. היה חשוב לא לוותר על ההשתתפות שלו בטקס כי הוא היה חושב שטקס זה לא בשבילו ושטקס זה דבר מפחיד. ויותר מכך, למדתי כי הדרך למציאת פיתרון היא לראות את הדברים דרך העיניים של ירון והמפתח להצלחה הוא לדבר עם הילד שלך על הלקות.
אם אתם רואים שילדיכם מדברים על בית-הספר בצורה שונה פתאום, אל תתעלמו מדבריהם. מאחר שאתם מכירים אותם טוב מכולם, היו רגישים לרמזים שהם נותנים לכם. תסכול יכול להתבטא במשפטים כמו: "אני שונא את בית-הספר"; "אף אחד לא מחבב אותי"; "אני לא יודע לצייר"; "ילדים אחרים צוחקים על איך שאני מדבר". ילד גדול יותר עלול להגיד דברים כמו: "בית-ספר זה דבר מטומטם, למה אנחנו צריכים ללכת לשם בכלל?" או "את רואה, אמא, אני מפגר... המורה העביר אותי לקבוצה של הסתומים במתמטיקה".
ילדים רבים אינם מסוגלים לבטא את רגשותיהם במילים, אולם הם מראים לכם בדרכים אחרות שמשהו לא בסדר אתם. הם קורעים את שיעורי הבית שהכינו או עבודות לימודיות אחרות, מסרבים לספר איך עבר עליהם היום, או שיש להם תגובות מוגזמות עם התפרצויות של זעם. הם אומרים שאין להם שיעורי בית או ששוכחים להגיש את העבודה. הם אינם רוצים ללכת לבית-הספר ומתלוננים על כאבים ומחלות כדי להישאר בבית, הם אומרים שאין להם חברים ושאף אחד לא אוהב אותם.
איך אתם אמורים להגיב להתנהגויות האלה? אם התנהגות זו של ילדכם נמשכת כמה שבועות, שאלו את עצמכם האם קיים הסבר אחר להתנהגותו, כמו תינוק חדש בבית, מחלה במשפחה, או כניסה לבית-ספר חדש. חשוב שתבדקו מה המורה אומרת על התנהגות הילד ועל תפקודו בבית-הספר.
אם אתם יכולים לדבר עם ילדכם על לקויות הלמידה הספציפיות שלו בצורה המשדרת ידע רחב ואכפתיות, יש סיכוי רב יותר שזה יחזק את הדימוי העצמי שלו, יפתח דרכי התמודדות יעילות וילמד להעריך את הכישרונות והכישורים שלו גם בבית-הספר וגם מחוצה לו. בסופו של דבר, מודעות עצמית, סנגור עצמי, כבוד עצמי ועבודה קשה יהוו מפתח להצלחתו.
מציאת המילים המתאימות בשביל להגדיר את לקויות הלמידה של ילדכם עבורו, עשויה להיות משימה די קשה. אמירה כללית כמו: "המוח שלך ייחודי והוא פועל באופן שונה", יכולה לעזור לילד להבין שמוחו של כל אדם הוא ייחודי. בחרו במושגים לאחר מחשבה עמוקה והשתמש במילים שאתם מרגישים אתם הכי נוח. עודדו מבוגרים אחרים בסביבת ילדכם להשתמש באותו תיאור שבו אתם משתמשים ללקויות הלמידה שלהם, כדי לשמור על עקביות.
עבור חלק מהילדים, ייתכן שכדאי לרכך את המלה "הבדלים או שונות" עם מושג יותר אופטימי, כמו "הבדלים בדרך העבודה של המוח שלך עלולים לגרום לך להיות יותר מוכשר בתחומים מסוימים, מאשר ילדים אחרים". ספרו לו על בני משפחה וחברים במצבו שהצליחו בחייהם, או על אנשים מפורסמים עם ליקויי למידה. גם ילדים קטנים דואגים לגבי התפקוד שלהם בבית-הספר. בתקופה הזו, רוב הילדים מתחילים לזהות את תחומי החוזק ותחומי הקושי שלהם. גם אם מדובר בלימודים או בספורט. ילדים מתחילים להשוות בין עצמם לבין שאר בני גילם ומתחילים לפתח הערכה עצמית. כשאתם מדברים על הקשיים הלימודיים של ילדכם, הבטיחו לו שאתם ומוריו נמצאים כאן בשבילו ועובדים ביחד כדי לעזור לו להצליח בבית-הספר, שהוא לא צריך להתמודד עם זה לבד.
אם אתם מרגישים שזה מתאים, תנו לו להשתתף בישיבות ובפגישות שלך עם המורים שלו. אם הוא מעורב באופן ישיר במציאת הפתרון המתאים בשבילו, יש סיכוי שהוא יהיה מחויב יותר להשתדל ולהשתפר.
ילדים בכיתות ד' ו-ה' מומחים לטענות "כן, אבל.." אשר יכולים לערער על הצלחות. "כן, אבל קיבלתי נכשל בהכתבה ולכן אני אף פעם לא אצליח'". כשאתם שומעים אותו מדבר כך, נסו לגרום לו להתמקד בתמונה הקטנה: "אני רואה שההכתבה הזאת הייתה ממש קשה לך, בוא נחשוב איך אנחנו יכולים לגרום לך להצליח בהכתבה שתתקיים בשבוע הבא". דברו על הדברים שהוא יכול לעשות באופן שונה וזהו דרכים שבהן אתם יכולים לעזור לו. זכרו, חיוני שתעניקו לו את כל העזרה שאתם מבטיחים לו.
בכיתות העליונות בבית-הספר היסודי, ילדים כבר אמורים להיות מודעים היטב לתחומי החוזק והקושי שלהם. אם ילדכם מזהה את עצמו כתלמיד "חלש" או "אטי", עזרו לו להבין את ההבדל בין לקות למידה ספציפית לבין אינטליגנציה נמוכה. לילדים עם ליקויי למידה יש אינטליגנציה ממוצעת או מעל הממוצעת ולכן הם מספיק חכמים כדי ללמוד. ספרו לילדכם שבמקצועות מסוימים הוא זקוק לשיטות ספציפיות בכדי להצליח. היו כנים אתו לגבי הקשיים שלו, אולם ספקו לו מידע עובדתי לגבי האינטליגנציה שלו ולגבי תחומי החוזק שלו. עזרו לו להבין שלקויות הלמידה שלו הן חלק מן האישיות שלו, חלק ממה שהוא ("נכון, יש לך קשיים בקריאה, אבל אתה כדורגלן מדהים, אתה אח גדול מקסים ואתה אלוף במשחקי מחשב. בעיות בקריאה הן חלק ממי שאתה). זה יעזור לו לשמור על מוטיבציה ולפתח עמידות וגמישות לטווח הרחוק.
תקופת גיל ההתבגרות עלולה להיות תקופה קשה במיוחד לכם ולילדכם לקוי הלמידה. זהו גיל שבו שיחה עם ילדכם המתבגר בנושא ליקויי למידה יכולה להיות קשה במיוחד אך גם חשובה במיוחד. הילד עסוק בניסיונות ליצור לעצמו זהות מבודלת, הוא משקיע זמן רב בגילויי עצמאות בפני סמכות, בהגנה מסורה על חבריו ובבחינת הדעות והערכים שלכם. נוסף על כך, הדרישות הלימודיות בבית-הספר עולות במידה רבה.
כל הגורמים האלה עלולים להקשות על התקשורת ביניכם בנוגע לקשייו הלימודיים. תקשורת פתוחה, ישירה ומתמידה עם ילדכם המתבגר תעזור לו לבנות תהליכים של מודעות עצמית וסנגור עצמי שישרתו אותו בעתיד.
מתוך האתר "ספרים ללא ירקות" המלצות, ביקורות, סקירות של ספרים:
"הספר עבורי היה כמו מראה להתבוננות פנימית. זה לא ספר שקראתי ברצף. קראתי דף, פסקה וכשהיה משהו שקשור אלי ולילד באופן ספציפי, הנחתי את הספר בצד ושקעתי בהרהור מקיף איך פעלתי, איך יכולתי לפעול אחרת, אלו החלטות אני לוקחת להמשך הדרך והכי חשוב על מה אני מוותרת, בצורה שבה פעלתי בעבר ומשליכה ממני הלאה".
"את הספר הזה לקחתי לידי לקריאה בגלל שתפסה אותי כותרתו "ההורה כמאמן". די היה לי בכך כדי לרצות ולקרוא.
כולנו מאמנים ברמה כזו או אחרת לילדינו. ילד בא לעולם ולומד את כל מה שניתן ללמוד ראשית מהוריו.
כותרת המשנה "המסע של הורה לילד עם ליקוי למידה ו/או הפרעת קשר וריכוז" לא ריפתה את ידי או הסיטה אותי מרצוני או מהתחושה הראשונית שספר זה יתרום לי בדרך כלשהי, למרות שאיני מתמודדת עם גידול ילד המוגדר ככזה, אלא אני מגדלת ילד רגיל לחלוטין (כך תמיד ההגדרה הראשונית), ילד בעל נכות פיזית בשל שיתוק מוחין.
המסע הוא אותו מסע. בין אם מגדלים ילד רגיל לחלוטין או ילד בעל צרכים מיוחדים מכל סוג שהוא :התמודדות עם צרכים, מצבים, בחיי היום יום ובשלבי הגדילה השונים, ובפרט במעברים מינקות לילדות ולבגרות שמעמתים אותנו עם דברים לא סגורים ופתורים אצלנו, כך שהמסע הוא משותף.
לקחתי את הספר לקריאה, כשמראש החלטתי שאני מחליפה - במודע - כל פסקה שבה אתקל בהגדרה, "הפרעת קשב", בהגדרה הפרטית שלי, הורה לילד בעל צרכים מיוחדים, ובמקרה שלי, הילד שלי ילד CP.
אוכל לומר שהספר הזה הגיע לידי בזמן. בזמן הנכון לי ולילד, במסע המשותף שלנו, בנקודת הזמן הזו, של פרידה מהילדות ומעבר לשלב בגרות.
שלב שבו אפשר לסכם תקופה, ולהתכונן לתקופה הבאה, בצורה קצת יותר מסודרת, על מנת לעבור אותה עם פחות קשיים לשני הצדדים.
רציתי לבחון את 'ארגז הכלים' שאותו מציעה המחברת ולראות האם יש שם משהו שעשוי להתאים לנו. היה שם הרבה. כבר מתחילת הקריאה, קראתי דף אחד, והבנתי שיש כאן הרבה מאד עבורי.
יכולתי לבדוק במבט לאחור את הדרך שבה פעלתי, במרבית מן המקרים, איך היתה לא נכונה ותורמת לילד, ואיך כעת אני יכולה פשוט להשתמש בכלים החדשים.
המפגש אצלנו עם הנכות לראשונה, היה הלם מוחלט. היתה התנגדות להבין מה בעצם קורה ולקראת מה אנו הולכים. חוסר הרצון שלי לקבל עזרה ולנסות לעשות דברים בדרך שלי, הניבו לפעמים הצלחות ולפעמים כשלונות. המחברת מקדישה פרק שלם למפגש הראשוני והתמודדות ההורים: החל משלב קבלת הבשורה, ההכחשה, ההאשמה העצמית, הקשיים והתסכולים, והתמודדות משפחתית עם וסביב גידול ילד מיוחד.
במקרה הפרטי שלנו, הילד בעל יכולת למידה גבוהה מאד, וגם אצל ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז. הפער הוא ברצון לעשות דברים וגם היכולת המוטורית שקצת מעכבת. שקלתי אפילו לפנות ל"אגודת ניצן: לאבחן את הילד, בכדי לראות ולקבל מידע מדוייק לגבי היכולות שלו, וההתמודדות בכיתה מול מורים שדורשים הרבה מאד ולא מוכנים לוותר לילד בשל הרמה הגבוהה שלו, אבל לא מבינים שיש פער בין היכולת של הביטוי בע"פ לבין היכולת של הביצוע בשטח, מה שגרם לנו להורים לעשות בשביל הילד על מנת שלא יחווה קשיים, ודבר זה הוליד קשיים אחרים: אנחנו אלו שעושים עבור הילד והוא מצידו ממשיך לקבע את המצב בכך שהוא מקבל עזרה חיצונית, ולא בדיוק את העזרה הנכונה לו.
אנו ההורים מאמנים הפרטיים של הילדים שלנו, לאורך כל הדרך, החל משלב הינקות ועד לשלב הכי מאוחר בחייהם.
המידע שבספר נותן להורים את כל הכלים ללכת עם ....ולא ללכת נגד.
ללכת עם הילד ולא נגד.
ללכת עם המערכת ולא נגד.
ללכת עם הבעיה/לקות/ ולא נגד.
המטרה היא ללמוד, להתפתח, ולעשות את המיטב במסגרת המגבלות הקיימות ולפעמים אף יותר. לא להרים ידיים, לדעת כי אותם הורים שפעלו לפני כארבעים שנה והניחו את היסודות לטיפול בבעיות אלו של הילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז הצליחו להביא את הנושא לקדמת הבמה וכיום לטפל בבעיה מבלי שתהיה על הילדים האלו תווית של חסרי יכולת למידה.
תחילת המסע בספר, היא בקשה להתמודד עם הרגשות שלנו. זה הבסיס למסע מוצלח עם הילדים הפרטיים ובכלל. הרגשות שלנו ההורים משפיעים רבות על הילדים שסופגים הכל, ובשלב כלשהו הילדים עלולים גם "לנצל" רגשות אלו לצרכיהם הפרטיים.
הספר מומלץ מאד, מאחר והוא בהחלט מקיף את כל התחומים של התמודדות עם בעיית הפרעת קשב וריכוז בפרט כשהמחברת באה מתוך התחום.
הספר הזה הוא בהחלט מסע פרטי וקטן, פנימה עם עצירה להתרעננות, עם עצירה בצדי הדרכים ללקט כלים חדשים, עם מסלולים שאפשר לשנות את דרכיהם, לעצור כל פעם במסלול אחר על מנת לספוג לבחון ללמוד ולהטמיע.
עם עצירות קצרות וארוכות.
הספר מתמקד רק באיך לעזור לילד ולקדם אותו מול המערכת. אין שום מידע על הבעיה הרפואית ועוד, מה שבהחלט נכון ולא מעמיס מידע.
מומלץ מאד כפי שאמרתי לא רק עבור ובשביל הורים לילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, אלא גם עבור הורים שמעוניינים לקבל כלים איך לנהוג מול המערכת בצורה נכונה ובונה.
פרט חשוב שאני רוצה לציין עכשיו תוך כדי שהעברתי רפרוף על הספר: אין עומס על הדפים, כתוב בצורה מאד בהירה ועם המון מרווח, ז"א בכל דף אין עומס כך שזה מקל ואולי יש כאן כוונה סמויה, שעוברת איכשהו בין הדפים, כפי שכתוב, ומומלץ כך להתייחס לכל הנושא הזה של "הורה מאמן" : להשאיר המון רווח לילד, מרווח להתפתחות אישית שלו מבלי שההורים או המערכת יעמיסו את נוכחותם על חייו.
תודה לאיילה.