מצב חרום בצל הפרעת קשב

מאת: דר' מלי דנינו, מנכ"לית אגודת ניצן, ומחברת הספרים "ההורה כמאמן" ו"המדריך לאימון הורים".

החופש הגדול הוא בשורה להורים לילדים עם הפרעת קשב וכמובן לילדים עצמם. במהלך השנה, בית הספר מהווה עבורם זירה להתמודדות יום יומית ואילו החופש הגדול הוא הזדמנות לפורקן של מתח, לפעילויות מהנות, לנסיעות, טיולים וכיף.

החופש הגדול הנוכחי הפגיש את הילדים והוריהם עם מבצע "צוק איתן", מציאות אליה היה צריך להסתגל במהרה, מציאות של התכנסות בבתים, כניסה למרחבים מוגנים, רעשי אזעקות, פיצוצים ויירוטים, המלווים בתחושות של חוסר ודאות ודאגה. הורים רבים לילדים עם הפרעת קשב מוצאים את עצמם מחפשים תשובות לשאלות שמתעוררות לאור המצב.

למענכם, ריכזנו מספר שאלות שעלו בשיחות עם הורים, בעיקר מאזור קו העימות וישובי הדרום. הדוגמאות המובאות הינן בשמות בדויים ובשינויי פרטים מזהים בכדי לשמור על פרטיות הפונים.

שרית משדרות, מספרת על בנה גיא בן ה-9: "לילד שלי יש הפרעת קשב וריכוז. בזמן בית הספר הוא קיבל ריטלין ובחופש הגדול הפסקנו. עכשיו בגלל המצב אנחנו סגורים בבית כבר 20 יום והילד שלי רגיל למרחב, הוא זקוק לזה.. קשה לו להיות בין ארבעה קירות. הוא רגיל להוציא אנרגיה ועכשיו הוא עושה את זה בבית.. הוא קופץ על הספות, רץ הלוך ושוב בין החדרים ומשגע את כולם. מה אני יכולה לעשות בשביל לעזור לו, ובעיקר לנו, כדי שלא נשתגע?"

המציאות הנכפית על ילדינו בתקופה זו אינה פשוטה. ילדים זקוקים לפעילויות מגוונות ולהוצאת אנרגיה מחוץ לבית (במקומות כמו פארקים, מגרשי משחקים, בריכה או כל משחק אחר עם חברים בחוץ). השהייה של שעות ארוכות במרחב מוגן וחוסר היכולת לצאת מהבית מקשה עליהם מאוד. מציאות זו קשה שבעתיים לילדים עם הפרעת קשב, שכן, אחד המאפיינים הדומיננטיים של הפרעה זו הינו היפראקטיביות, אשר מתבטאת בנטייה לתזזיתיות יתר, תנועתיות, אימפולסיביות ובחוסר יכולת להתמיד בביצוע משימה לאורך זמן.
בזמן חופשות, ובעיקר בחופשות ארוכות דוגמת החופש הגדול, הורים רבים נוטים להפסיק את הטיפול התרופתי. החלטה זו אינה תמיד נכונה, ובעיקר בימים אלו, בהתחשב בנסיבות הקיימות. לנוכח המצב, יש לשקול (בהתייעצות עם הרופא המטפל), האם יש מקום להמשיך את הטיפול גם בתקופה זו כדי להקל על הילד ולאפשר לו לעבור את היום בצורה טובה יותר.
מיותר לציין כי בתקופה זו נדרשים ההורים, לצד הקושי הרב שהם עצמם חווים, לגלות יתר הבנה וסבלנות לקשייו של הילד. גמישות ויצירתיות יסייעו מאוד בזמן זה. זוהי ההזדמנות לפעילות משותפת שלא מצאנו את הזמן אליה במהלך השנה כגון בישול משותף, משחק במשחקי קופסא, משחקי תפקידים, משחקי הרכבה ופעילויות נוספות בהתאם לתחומי העניין של הילד.

נאוה, אמא של גל, בן 8 מאשקלון: "בתקופה האחרונה גל כל הזמן מתלונן על הדי פיצוצים מחרישי אוזניים...נראה כאילו כל רעש מוציא אותו משלוותו, זה גורם לו להתרגז בקלות, לדרוש מאיתנו לכבות את הטלוויזיה ולצעוק שהוא רוצה שקט. האם זה קשור למצב? מה לעשות?"

חשוב להבין שכשילד מתלונן על הדי פיצוצים מחרישי אוזניים הוא אכן שומע אותם כך, גם אם להורה הם נשמעים רחוקים ולא מאיימים. ילדים עם הפרעת קשב הם רגישים יותר ולכן חווים את הגירויים בסביבתם בעוצמות רבות יותר. לצורך המחשה, נסו לדמיין כי מישהו מחייב אתכם להאזין לקולות הבוקעים ממכשיר הטלוויזיה, כאשר הווליום מכוון למקסימום. רעש הטלוויזיה ורעשים נוספים בבית או מחוצה לו, מגבירים את אי השקט שחווה הילד. במקרים אלו, הוא עלול להגיב בכעס ובהתפרצויות זעם, מבלי יכולת לשייך את תגובתו לגירויים הללו ומבלי שההורים יבינו את הסיבה להתנהגותו החריגה. חשוב לדעת שלהפרעת הקשב לעיתים מתלווים גם קשיים בויסות החושי. אלו יבואו לידי ביטוי ברגישות יתר לרעשים, ולפעמים לריחות, לטעמים, למרקמים שונים ועוד. במקרים אלו חשוב שההורה יהיה מודע לרגישות היתר. שיחה מעמיקה עם הילד, בזמן שהוא רגוע, תוכל לסייע להורה להבין מה מציק לו. חשוב לא להמעיט בחשיבות שאנו נותנים להפרעה, שכן עלינו לזכור שהחוויה של הילד יכולה להיות שונה מהחוויה שלנו. נסו לשוחח עם הילד, בקשו ממנו לשתף אתכם בחוויה שלו, שאלו אותו מה לדעתו יוכל לסייע לו?
כשהילד מתלונן על הדי הפיצוצים- חבקו אותו על מנת להרגיעו, העניקו לו את התחושה שאתם מבינים מה הוא חווה, שאתם יחד איתו.

סמדר, אמא של אורי, בן 12 , "מאז תחילת המבצע אורי סובל מפחדים וחרדות מתגברות, אני לא יודעת איך להתמודד עם זה.. הוא רוצה שאשן איתו בלילה, הוא משאיר את הדלת פתוחה כשהוא הולך לשירותים או מתקלח. זה עצוב לי לראות אותו ככה. תמיד היה לו פחד מסוים להיות לבד, עוד לפני המצב, אבל עכשיו אין ספק שיש החמרה...".

המאפיין העיקרי של המצב אותו אנו חווים כיום הוא תחושת חוסר הודאות. אנו לא יודעים כמה אזעקות יופעלו היום, מתי והיכן יפלו טילים. העובדה שכבר הייתה פגיעה בבתים רבים ואזרחים בעורף נפגעו אף הם, הופכת את הפחד למשהו ממשי. לאור זאת, עלינו ההורים להיות מודעים לאופן שבו אנו מגיבים ולזמן החשיפה הרב של הילד לשידורי הטלוויזיה כשאנו מתעדכנים במתרחש.
ילדים עם הפרעת קשב רגישים יותר מילדים אחרים למתרחש סביבם, ולכן טבעי שבתקופה זו הפחדים והחרדות יתעצמו. חשוב שנעניק לילדנו תחושה של ביטחון - נוכל לתרגל איתו את הכניסה לממ"ד או הריצה למקלט ונמחיש לו שכשאנחנו נמצאים במקום מוגן לא יאונה לנו כל רע. חשוב שלא נמעיט בפחדיו של הילד, וכמובן שלא נאמר לו שאין ממה לפחד, אלא להיפך, נסביר לו שהפחד הוא טבעי וזה בסדר. נספר לו על ההצלחות הרבות של כיפת ברזל שמצליחה ליירט כמעט את כל הטילים ועל הצבא החזק שמגן עלינו. כדי לנרמל את תחושת הפחד, חשוב שנשתף את הילד בתחושות שלנו, נגיד לו שגם אנחנו לעיתים חוששים, נסביר לו שפחד הוא לגיטימי ושתפקידו להגן עלינו, אולי גם יקל עלינו אם נחבק זה את זה. את הפחד אפשר גם לצבוע בצבעים, לצייר, לפסל בפלסטלינה, לשחק וכו', כל אלו יוכלו לעזור לילד "להתיידד" עם הפחדים שלו.
הגבולות שאנחנו מציבים כהורים בתקופה זו יכולים להיות גמישים יותר. בהרבה מקומות בארץ, הורים ישנים עם ילדיהם בממ"ד ועצם הנוכחות הפיזית של ההורה פעמים רבות מספיקה כדי להרגיע את הילד ולהעניק לו תחושת ביטחון. כשהילד רוצה את הנוכחות של ההורה לצידו בלילה, או עד שיירדם, יש מקום להיענות לבקשה ולקוות לכשיסתיים המצב החיים יחזרו למסלול של שגרה.
ידוע כי חלק מהילדים עם הפרעת קשב מתמודדים עם קשיים רגשיים נוספים המתבטאים בחרדתיות. בחלק מהמקרים, יתכן שהתגובות הינן תוצאה של המצב, שיעברו כאשר המצב יגיע לכדי רגיעה ושגרה. במקרים אחרים, ובעיקר כאשר החרדה הופכת להיות גורם דומיננטי, יש מקום להיוועצות עם הרופא המטפל בזמן שקט יותר לגבי אבחון וסיוע באמצעות טיפול רגשי או תרופתי.

רונית, אמא של עמרי, בן 13, מקריית גת: "בזמן האחרון עמרי ואחיו הקטן כל הזמן רבים. היו מספר פעמים שעמרי ממש החטיף לו מכות. אני מבינה שהוא לחוץ מאוד בתקופה הזאת, כל האזעקות, הטילים וזה שאי אפשר לצאת מהבית... אני אומרת.. להציק...אני עוד יכולה להבין איכשהו... אבל מכות?! על זה אני לא מוכנה לעבור בשתיקה. מה לעשות?"

המציאות שבה הילדים נמצאים בבית בחוסר מעש ומשתעממים מביאה לא פעם ליצירת עימותים מילוליים בין האחים, שעלולים להגיע עד כדי עימותים פיזיים. העובדה שסדר היום משתבש ולא יודעים למה לצפות, רק מחריפה את המצב.
בתקופה כזאת כדאי לקיים שיחה משפחתית, להסביר לילדים שהמטרה של המשפחה כולה היא ליצור אווירה נעימה בבית על מנת להקל על כל בני המשפחה בתקופה קשה זו. ניתן לשאול כל אחד מהאחים כיצד הוא יכול לתרום את חלקו למען שיפור האווירה, איזה תפקיד הוא מוכן לקחת על עצמו? מה הוא היה רוצה לבקש מהאחים?/ מההורים?/ מה יכול להקל עליו? בהזדמנות זו כדאי לגייס את הילדים לטובת האח עם הפרעת הקשב, להסביר לאחים על המשמעות של הפרעת קשב, מדוע לאחיהם קשה יותר להסתגל לתקופה זו? אולי הם יכולים להציע רעיונות כיצד לעזור לו?
ניתן ליצור יחד עם הילדים סדר יום כללי בו הם ייקחו חלק פעיל, הכולל חלוקת תפקידים ותכנון פעילויות במסגרת הבית (כגון אפיה, צפייה משותפת בסרט בטלוויזיה, הכנת ארוחת ערב משותפת - כל פעם באחריות ילד אחר ועוד). זה הזמן גם להתחיל לחשוב על הימים שאחרי, כשהשקט והסדר יחזרו על כנם, מה הם היו רוצים לעשות?
ילדים עם הפרעת קשב זקוקים להבניה ורוטיניזציה, חוסר סדר גורם להם לאי שקט. לכן האתגר הגדול הוא ליצור, בתוך המציאות הכמעט בלתי אפשרית הזו, איזשהו סדר יום משפחתי.
יחד עם זאת, חשוב לשמור על הסמכות ההורית ולמנוע חציה של "גבולות אדומים" כגון אלימות, גם של הילד עם הפרעת הקשב. חשוב להבהיר לו כי הימצאות בתקופה לא פשוטה ולא שגרתית זו אין משמעה כי אנו משחררים כל רסן, אלא להיפך. דווקא בזמן זה צריך לפעול לפי הוראות, בדיוק כמו שאנו נשמעים להוראות פיקוד העורף. להסביר כי יש כללי התנהגות בבית וכי על כל בני המשפחה, ללא יוצא דופן, לפעול על פיהם למרות המצב המורכב.

הכתבה הזו מיועדת להורים לילדים עם הפרעת קשב, אך יכולה לתת מענה גם להורים אחרים. הכתבה נותנת הצצה לחלק מהפניות הרבות שהגיעו לאגודת ניצן בקו הפתוח במהלך מבצע "צוק איתן".