"עכשיו אני!"

כשנעמה הגיעה לאימון, היא הייתה כבר בשלב לא קל עם עצמה, "הייתי במצב נוראי, חוסר תקווה מוחלט, הרגשתי מאוד בדאון, בדרך כלל אני אדם מאוד שמח ואופטימי, זו הייתה נקודת זמן שבה הרגשתי שהכול סוגר עליי ונכנסתי למצב של אפתיות שמאוד לא אופייני לי, הרגשתי שאין לי כוח יותר להתמודד עם כלום".

נעמה, בת 59, אם חד הורית לעדן בן ה-23, המתמודד עם תסמונת גנטית נדירה. נעמה עברה אימון של 12 מפגשים, בו מצאה את עצמה חווה שינוי עוצמתי שמעולם לא האמינה שתחווה. רוב המפגשים התקיימו בסקייפ, בעקבות מקום מגוריה המרוחק.

ספרי לנו קצת על עדן, על ההתמודדות עם תסמונת נדירה שכזו
"ילדתי את עדן לפני עשרים ושלוש שנים, ברגעים הראשונים אחרי הלידה הכל היה נראה תקין, אבל מיד אחר כך הוא נכנס למצב של קומה, אושפז בטיפול נמרץ ונשאר שם ארבעה חודשים, היה קרב על החיים שלו וכך גילו שיש לו תסמונת נדירה, המאופיינת בתת פעילות של בלוטת יותרת המוח אשר מתבטאת בחוסר הורמונלי הפוגע בכל מערכות הגוף.
שם התחיל המסע שלנו אל הלא נודע. שמחתי שהוא נשאר בחיים ושאני חוזרת עם תינוק הביתה, מה שלא היה בטוח בכלל, אני אוהבת אותו יותר מכל דבר אחר בעולם.
מאז שהוא נולד, אני שומרת על פאסון, לא מרשה לעצמי להרגיש כי אני מפחדת להתרסק ואני לא יכולה להרשות את זה לעצמי.

הגעתי לאימון "עם פצע", זה עשרים ושלוש שנים שאני מחזיקה דברים בבטן - את החלומות שלי בבוידעם. הרצונות שלי בכלל לא באים לידי ביטוי ואני מקדישה את כל החיים שלי לבן שלי. אני לא מצטערת על זה לרגע, אם לא הייתי יוצאת לקרב על החיים שלו, הוא לא היה מגיע לאן שהגיע עד היום.
כל הזמן חיכיתי שעדן יהיה מספיק גדול כדי שאוכל להתחיל לעשות משהו בשבילי, להתחיל לחיות, ובעצם קרה הדבר ההפוך. דווקא כשהוא נהיה יותר ויותר עצמאי ויצא מהבית לשירות לאומי, בשקט שנוצר, במקום ליהנות מהזמן שלי, דווקא אז חשתי קושי גדול.

אז מה בעצם הביא אותך לאימון? מה היה לך הכי קשה בתקופה שלפני האימון?
"הבנתי שאני הולכת ומתבגרת, שהכוחות שלי הולכים ואוזלים ובעיקר שאני לא יודעת לאן ממשיכים מכאן. הבנתי שלא אוכל להיות בשליטה כל החיים שלי, שיגיע מצב שבו אצטרך לדאוג לעצמי יותר מאשר לילד שלי, ומה יהיה אז?
אלה שאלות מאוד קשות, שנראה לי שהרבה הורים לילדים מיוחדים מתמודדים איתן. עד עכשיו זה איכשהו נדחק הצידה, וכשהמציאות עימתה אותי עם זה חזיתית בצורה פתאומית, אני לא יודעת מה עושים.

לאיזו תובנה הגעת במהלך האימון?
בשתי מילים - "עכשיו אני!"
"הבנתי שאם לא אעשה את זה עבור עצמי זה פשוט לא יקרה, שאף פעם אין זמן מתאים, ושאני צריכה ללמוד לקחת זמן לעצמי. זה היה רגע מאוד מכונן וחזק, להבין שאני לא רוצה לוותר יותר עלי ואני צריכה לקחת את זה בשתי ידיים ולברוא עבורי מציאות שתאפשר לי ליהנות מהחיים בדיוק כפי שאני אמורה, רוצה ושואפת – בלי לפחד מהמילים "מגיע לי!"

מה באימון הביא אותך לתובנה הזאת?
"בתהליך צמוד ומפרה, תוך כדי עבודה מעמיקה, קבלת משימות, עשייה, תרגול עצמי ופגישות עם המאמנת שהעלו דברים מחדש, גיליתי והבנתי המון".

וזה משהו שלא עשית קודם?
"היה בי רצון גדול מאד, אך הצבתי עצמי בעדיפות אחרונה כי תמיד יש מישהו יותר חשוב. עד שהבנתי שאם לא אקח אף אחד לא ייתן לי את זה, אף אחד. החיים הולכים ונעלמים. אני עוד מעט בת 60, מתי אעשה את זה?
אחרי הפגישה החמישית באימון חשתי שאני נוהגת אחרת, מדברת אחרת, מעיזה וקלטתי שהינה, מתחיל השינוי.
בזכות תרגיל מאוד עוצמתי שעשינו, גיליתי את החיות והחיוניות שלי מחדש, את הנועזות, היצירתיות והמשימתיות שלי, אותן תכונות חזקות שהיו קיימות בי תמיד. רק שבמקום לתעל אותן עבורי, תיעלתי אותן לטיפולו ולצרכיו של בני האהוב והיקר מאוד (ואני לא מצטערת לרגע), אבל אני שמחה לגלות שעוד נשאר מה שיוכל להרים ולהביא אותי למקום אחר לגמרי. חשבתי שכבר איבדתי את רוב הכוחות שלי, כי הכל היה נראה כל כך כבד, שהגעתי לאימון במצב של אפיסת כוחות. אני כל כך שמחה שהלכתי על זה, שזיהיתי את ההזדמנות ברגע הנכון".

אז מה את עושה היום? מה השתנה?
"לפני שנה הקמתי עסק שהגיע כתוצאה משינוי גדול בתזונה של עדן. יש לעדן רגישות גבוהה לגלוטן, וכשהוא הפסיק עם הגלוטן בעצת הרופא, החלטנו שאנחנו לא מנהלים שני מטבחים בבית והיום אני מכינה אוכל טבעוני ללא גלוטן ומוכרת אותו לקהל מאוד גדול של אנשים, זו נהייתה משימת חיים, שהאוכל יהיה טעים ולא על חשבון הבריאות.
יצאתי לדרך חדשה לגמרי! סימנתי לי מטרות, גם בדברים אישיים, החלטתי מה אני רוצה ומה לא, מה החלומות שלי ואיך אני מתכוונת להגשים אותם. כיום, השמיים הם הגבול מבחינתי.

ומה הייתה לימור, המאמנת, עבורך?
"אני אפילו לא יודעת להגדירה...
יש לה אינטליגנציה רגשית מטורפת, היא אמפטית נורא, היא חמה נורא, היא כל כך רגישה וכל כך ידעה איך להביא אותי למקומות הנכונים, ברגישות ובאהבה. זכייה ענקית, אני מודה לה מאוד על כל מה שהיא הייתה בשבילי".
ומשהו אחד שחשוב לך להגיד לאמא כמוך, שיושבת עכשיו בבית וקוראת את הדברים המרגשים שלך?
"תבואי פתוחה לתהליך, אל תפחדי להרגיש ולכאוב, זו מקלחת טובה לנשמה, מפה אפשר לצאת רק למקום טוב יותר. תני לעצמך את המתנה הזו".
"ועוד אני אגיד, לאמא מיוחדת שמתמודדת כמוני עם חיים מורכבים, אני כל כך אוהבת את הבן שלי, לא יכולה לתאר כמה, אני חושבת שהגעתי למחוזות שלא הייתי נוגעת אם הוא לא היה! אני חושבת שידעתי להפוך את הלימון ללימונדה, עברנו תקופות מזעזעות בחיים שלנו, אבל תמיד ראיתי את המעבר.
הילדים האלה שלנו הם כזאת מתנה מפתחת. זה תהליך מואץ שלא הייתי מקבלת אי פעם אם לא היה לי ילד כזה."