"תופסת פיקוד" - על רויטל גנץ, מנהלת ניצן בייבי
כתבתה של אמירה לם, ידיעות אחרונות, 23/3/2012
צילום: יונתן בלום, מתוך הכתבה
רויטל גנץ, היא בעלת תואר ראשון בריפוי בעיסוק ותואר שני בייעוץ חינוכי לגיל הרך, בדרך לדוקטורט ומנהלת "ניצן בייבי", מרכז הדרכה להורים הסובלים מליקויי למידה.
היא אישה נאה, לבושה בג'ינס ונועלת מגפיים גבוהים. יש לה חזות צעירה. הדיבור שלה בוטח ושוטף. מעל לכל היא יודעת להעמיד גבולות ברורים, גם בראיון הזה.
אנחנו נפגשות במרכז של "ניצן בייבי" בהרצליה, גם כחלק מהרצון שלה לגונן על פרטיות ביתה וגם כדי להבהיר שהפרויקט הזה אמור להיות מבחינתה לב לבה של הכתבה.
ניצן בייבי הוא גוף העוסק בהורות - מרכז אימון והדרכת הורים של אגודת ניצן, המיועד להקל על אוכלוסיית הורים עם לקויות למידה או על כאלה הסובלים מהפרעות קשב וריכוז. המטרה היא לעזור להם להתמודד עם גידול ילדים וניהול משפחה. יש במקום המולה של בית חם, הילדים משחקים בליווי הדרכה בפינות המשחק והיצירה, האמהות יושבות להדרכה קבוצתית, כוסות קפה נמזגות, חוויות מוחלפות. זה לא מעט עבור אוכלוסייה שחוותה לא פעם בעברה בדידות ותחושת כשלון.
היא הגיעה לנהל את המרכז במקביל למינויו של בעלה לסגן הרמטכ"ל. פרופ' רחל ארהרד מאוניברסיטת תל-אביב היתה זו זו שעשתה את החיבור. הן הכירו עוד שגנץ עשתה אצלה לפני כעשר שנים את התזה לתואר שני בייעוץ חינוכי לגיל הרך. כבר אז נוצר ביניהן קשר מיוחד. "היא התקשרה אלי לארצות הברית, כשהיינו שם באריזות לקראת החזרה לארץ", משחזרת גנץ, "וספרה לי על "ניצן בייבי", על המקום והחזון.
היו ביניהן כמה שיחות טרנס-אטלנטיות. פרופ' רחל ארהרד זוכרת אותן היטב. "מאד רציתי שרויטל תגיע לנהל את המקום. כששמעתי שבני מתמנה לסגן הרמטכ"ל ורויטל חוזרת לארץ, מהרתי להרים אליה טלפון. הכרתי את היכולת שלה לראות את הדברים באופן אמפתי אבל גם אסרטיבי ומבקר, להיות מחוייבת, עם איזו עצמיות וגבולות ברורים. לא היה לי ספק שהיא האישה המתאימה לתפקיד. אני זוכרת שדברתי איתה וניסיתי לשכנע אותה. אמרתי לה "רויטל, מגיעים למקום הורים שהם כבר רווי כשלונות. את יודעת, זה לא תמיד פשוט להיות ילד לקוי למידה, כי תמיד נדמה לסביבה שהילד לא עושה מספיק, והדימוי העצמי שהם מגיעים איתו ל"ניצן בייבי" הוא דימוי של אי הצלחה. עכשיו, כשהם מגיעים למשימה הקשה מכל, להיות הורים, היכולת שלך ב"ניצן בייבי" לחזק אותם היא מאד גדולה. נכון שלפעמים זו עבודה בפינצטה, עבודה לא קלה, אבל דרך "ניצן בייבי" אפשר לגרום להורים האלו לתפקד כמו כולם ולא להביא לדור השני את התחושה של הכשלון שלהם."
"לא הסתרתי ממנה שמדובר בארגון של מתנדבים. היה ברור שזו הזדמנות והיו לה הרבה התלבטויות, לא בגלל המינוי של בעלה. לרגע לא חשבתי שהקריירה של בעלה תמנע ממנה לקבל את התפקיד. היא לא הטיפוס שחי בצילו של מישהו. היא לא מתכווצת משום שהוא גדל. בסופו של דבר היא נכנסה לארגון שדרש תנופה ופרעה את השטר. היום "ניצן בייבי" נמצא בתנופה, עם עשרות משפחות וסניף נוסף הממוקם בכרמיאל".
ד"ר אורניה ינאי, מקימה ושותפה במרכז לאבחון וטיפול בנושא קריירות "לכל אדם יש שביל" ואחת המפעילות ב"ניצן בייבי", אומרת "בעצם אנחנו מטפלים כאן בהורים האלה בשביל הילדים. בעבר עשינו הכל באופן ישיר בילדים. היום כבר ברור שהטיפול בהם מתחיל בטיפול בהורים. יש כאן מודל ייחודי מסוגו בעולם".
רויטל הגיעה למרכז מלא כוונות טובות, עטוף אנשי מקצוע כמו פרופ' דורית ארם, ד"ר אורניה ינאי, ד"ר נטע אבנר, דיאנה אידלמן ואילנה כץ - אבל דל בהורים. היה צורך להתרוצץ בין מרכזי בריאות האישה, טיפות חלב, גופי רווחה וגני ילדים, כדי שיפנו את תשומת לב ההורים למרכז הזה. היום פעילות במרכז כשלושים משפחות.
"היום אנחנו יוצרים פה מודל ייחודי ורוצים להפיץ אותו בארץ. אחרי הכל, ליקויי למידה זו בעיה זנוגעת לעשרה אחוזים מהאוכלוסייה. למרות זאת יש מעט מאד מחקרים על תחום ההורות של אנשים עם ליקויי למידה".
"בדרך כלל הבעיות שחוזרות על עצמן הן בחלק של ההתארגנות וסדר היום, של הקראת סיפור לילדים, קריאת המילים הקטנות שמצורפות לתמונות, ויש גם דברים מורכבים יותר. ההורים האלו מתמודדים עם תסכולים מהעבר, שיצרו חוסר בטחון, ועם בעיות חברתיות שקיימות כי החברה לא באמת מקבלת אותך אם אתה לא במיינסטרים. חלק גדול מסדר היום שלנו מוקדש לאינטראקציה חברתית כמו טיולים, פעילויות משותפות, יציאה לסרט או להצגה. אנחנו מלמדים אותם במרכז גם ניהול בית, גם ארגון סדר יום, גם משחק משותף עם הילד או הקראת סיפור. וגם מאפשרים להם מסגרת חברתית.
כל הורה מתמודד מהמקום שלו. היה לנו חשוב מאד לשים דגש על ההלימה של תכנית לכל משפחה ועל ההתאמה האישית. אנחנו תופרים לכל משפחה את החליפה הייחודית לה.
"זכורה לי משפחה שהגיעה לכאן והיתה במרכז כשנה וחצי. זו היתה משפחה בשנות השלושים לחייה, עם ילד בן שלוש ותינוק. האב הוא בעל מקצוע חופשי, עם קושי של קשב וריכוז, והאם עם דיסלקסיה ועוד כמה קשיים, בעיקר של התארגנות, שליוו אותה בכל מעגלי החיים. הקושי שהם הגיעו איתו אלינו היה בעיקר בהתארגנות ובבניית סדר היום. היתה להם בעיה בחלוקת הזמנים בין הילדים. היה גם קושי ביכולת לספר סיפור לילד לפני השינה.
"צרפתי את האמא לקבוצת אמהות ותינוקות ולקבוצת תמיכה לאמהות והלכנו גם לספר את הסיפור לילד, איך לפרש לו מילים, איך לגלות סבלנות ולענות לשאלות. נגענו בזה שאם הם לא יודעים ולרגע מתבלבלות להם המילים והרעיון, אז אפשר להיעזר בתמונות שבספר. אחרי שנה וחצי הם הרגישו שהם יכולים לפרוש כנפיים ולתפקד לבד. המקרה שלהם מראה כמה הדרכה מותאמת ומקום חברתי מעצימים את ההורים".
"לא מכבר היתה כאן מסיבת פורים והגיעו 15 משפחות. התבונתי בהן. פני הקבוצה כפני החברה. יש הורים אקדמאיים, יש בעלי מקצועות חופשיים, יש אמנים ויש אנשים שקשה להם יותר. אפשר להגיד שמגיעים אלינו הורים שמרגישים שהם זקוקים לעזרה בהתמודדות עם האתגר ההורי. מי שמתאים לו, נשאר. ברגע שאנשים פונים אלינו, אנחנו עושים איתם שיחת הכרות ובודקים אם המרכז מתאים להם. לרוב מתברר שכן. הורים שמגיעים אלינו לא צריכים להיות מאובחנים. אנחנו לומדים עליהם מתוך שיחת ההכרות הזו. אנחנו לא חושבים שהורה בן 35 שרוצה לקבל תמיכה צריך לעבור אבחון.
 |
עפרה אלול, יו"ר ניצן ב-15 השנים האחרונות, הגיעה לאגודה בעקבות המקרה האישי שלה. "נחשפתי לנושא הזה של לקויות למידה לפני כ-20 שנה, כשהבן שלי זיו, היה בן שלוש. הרגשתי כאמא שהקישורים הקוגנטיביים שלו לא תואמים את גיל שלוש. הכישורים הוורבליים שלו היו מאד טובים, אבל היתה לו בעיה, למשל, עם פאזלים ועם בנייה בקוביות. הלכתי לאבחון אותו. אמרו לי שצריך לטפל בצד המוטורי שלו, התחלתי ריפוי בעיסוק באגודת ניצן ברחובות ונשארתי".
גם פה ההצלחה של בנה ושל האגודה הלכו במקביל. "זיו מאד התקדם, למד בתיכון ויש לו בגרות טובה. הוא היה חייל מצטיין והיום הוא סטודנט למשפטים וניצן היתה חוליה משמעותית בכל זה, ויחד עם הפעילות גם אני פתחתי את הכישורים שלי כאמא.
"עשינו עבודה עצומה. אם לפני 15 שנה דברו איתי במשרד החינוך על זה שילדים לא מוכרחים לעשות בגרות ולא יקרה כלום, אז אני יכולה להגיד לך שהיום הדיקנים של האוניברסיטאות שפוגשים אותי אומרים לי, תגידי, מה זה הסיפור הזה של האינפלציה של לקויות הלמידה אצלנו בחוגים? ואז אני שמחה ואומרת לעצמי: טוב, כנראה היום הם מגיעים לפקולטות היוקרתיות ומצליחים מאד".
 |
טובה סגול, רעייתו של איש העסקים סמי סגול, מבעלי כתר פלסטיק, היתה מי שיזמה לפני ארבע שנים את הקמת "ניצן בייבי". כבר שנים שהחיים שלה ושל ארגון ניצן, שאליו הגיעה כאם לפני 25 שנה, שלובים ומוטבעים זה בזה. היא הגיעה לניצן כשבתה מאיה, אז בת ארבע, אובחנה כלקוית למידה, ובמשך שנים היתה נשיאת האגודה.
"אני קוראת למקרה שלי: המעבדה הפרטית של ניצן. למדתי הרבה מהמקרה של מאיה, ניסיתי לראות לפי הצרכים של הבת שלי מה חסר, מה אין. זה היה הבונוס שהבאתי איתי לתפקיד הזה. את האמהות שלי, את המעבדה האינטנסיבית הפרטית שלי".
לכתבה המלאה לחץ כאן.