כיצד תוכלו להבחין כי קיים חשד לליקוי למידה אצל ילדכם?
אין לי ספק כי הנכם מרבים לבלות עם ילדכם, אם כדי לטפל בו ואם כדי ליהנות מחברתו. כל מצב כזה הוא הזדמנות מצוינת לצפייה בהתנהגותו ובתגובותיו. חשוב לזכור, כי יש לשים לב למכלול התופעות וההתנהגויות של הילד, ללמוד להכיר את יכולותיו ואת חולשותיו. חשוב להבחין בין משאלותינו לגבי ילדנו, לבין יכולתו להגיע להישגים שציפינו כי ישיגם. והעיקר: בבואנו להשוות את ילדנו עם ילדים אחרים, עלינו לזכור היטב, כי קצב ההתפתחות של ילדים איננו אחיד וכי לכל ילד הקצב שלו בהשגת דברים שונים. בגילאים שונים יש לשים לב לתופעות שונות.
כדי להקל עליכם את הצפייה, מוגשים לכם בקווים כלליים מאד נושאים, שמן הראוי לתת עליהם את הדעת. רבים מהדברים הנכם עושים באופן אינטואיטיבי ויש דברים שלמדתם מניסיונכם, או בדרך אחרת. עם זאת כדאי שתקראו שורות אלו, שמא יש בהן משהו שלא חשבתם עליו לפני כן.
התנהגות כללית
האם הילד רגוע בדרך כלל, או שהוא מרבה לבכות ללא סיבה הנראית לעין? האם הוא פעיל במידה סבירה, או שהוא פעיל מדי ותנועותיו בלתי מאורגנות, או להפך, האם הוא שקט מדי ונראה אדיש למתרחש סביבו ואינו נענה בקלות לפניות אליו?
האם הוא אוכל "בסדר ", או שיש לו התנגדות לאכילה, למאכלים מסוימים? או להפך, האם הוא אוכל יתר על המידה?
שינה
האם הוא ישן במנוחה? האם הוא מתקשה להירדם? האם הוא קם משנתו כשהוא רגוע ורענן?
השליטה בצרכים
מתי למד הילד לשלוט בצרכיו? האם היה צורך בפעולות מיוחדות כדי להביאו לשליטה בצרכיו?
האם הוא התחיל לשבת וללכת "בזמן"? האם הוא מסוגל לעצור את ריצתו? האם תנועתו מסורבלת, או רגילה? האם מרבה הוא ליפול? האם הוא מכוון את הליכתו (או ריצתו) למטרה, או מחמיץ אותה לעתים קרובות? האם הוא מצליח לזרוק כדור ומאוחר יותר גם לתפוס כדור? האם מסוגל הוא לבעוט בכדור? לקפוץ בשתי רגליים? לעמוד על רגל אחת וכו'. האם הוא הצליח להושיט ידו ולהגיע לדבר שמשך את תשומת ליבו (למשל צעצוע התלוי מעל לעריסתו? האם מסוגל הוא לקחת באצבעותיו חפצים קטנטנים ובאיזה גיל הגיע לכך? וכשגדל יותר, האם הוא מצליח להתלבש בעצמו, לרכוס כפתורים, לשרוך נעליים, לקשור שרוכים וכיוצא באלה? מתי הצליח הילד לאכול בעצמו? לכוון את הבקבוק לפיו? לכוון את הכף לפיו? להכניס לעצמו את המוצץ לפיו? ובגיל גבוה יותר, האם הוא מצליח לבצע בידיו דברים שבני גילו מבצעים, או ש"יש לו ידיים שמאליות" כביטוי הרווח בפי הבריות? האם הוא מחזיק נכון את העפרון? האם הוא מצליח לשרבט ואחר כך לצייר, בהתאם לגילו? להעתיק צורות? מתי הצליח לגזור במספרים?
האם הוא מבין מה שאומרים לו? האם מגלה הוא עניין בדברים הנאמרים לו? האם רכש אוצר מלים בדומה לילדים בני גילו? האם הוא לומד בקלות, יחסית, שמות של חפצים? של בני אדם? מבחינת מבנה המשפט, האם הוא מדבר, פחות או יותר, כמו ילדים אחרים בני גילו? האם נהנה הוא מהאזנה לסיפורים?
מה טיב יחסיו עם יתר בני המשפחה? איך הוא מסתדר בחברת אנשים מחוץ למסגרת המשפחתית: האם הוא מגלה עניין בילדים האחרים? האם הוא יודע לשחק עם ילדים? עם מי הוא מתיידד: האם מתיידד עם בני גילו? עם קטנים ממנו? איך מתנהג הוא בחברת מבוגרים?
האם מסוגל הוא לעסוק בפעילות רצופה, כמו ילדים אחרים בגילו? כמה זמן הוא מסוגל לגלות עניין בפעילות שהתחיל בה לפי בחירתו? אם הוא משנה את הפעילות תוך זמן קצר - האם הוא עושה זאת לעתים קרובות, או רק כשהפעילות שהתחיל התגלתה כבלתי מעניינת עבורו?
האם הוא מוכן לצייר ולצבוע? מה טיב ציוריו בהשוואה למצופה מבני גילו.
האם הוא מתעניין בסובב אותו? האם הוא רוצה לדעת ולהבין? האם הוא שואל על דברים שמעניינים אותו? מה סוג הדברים שמעניינים אותו?
תגובות למצבים לא נעימים
איך הוא מגיב לאכזבות ולכישלונות? איך הוא מגיב לאי מילוי בקשותיו (או דרישותיו?) האם הוא מפחד לעתים קרובות? איך הוא מגיב לבעלי חיים בסביבתו? האם מוכן הוא להתנסות בדברים חדשים?
ההשתלבות במסגרת חינוכית
לפני פירוט הדברים, אין מנוס ממספר מילות אזהרה: הצלחת הילד בבית הספר תלויה לא רק בכישוריו, אלא גם בתחושתו לגביו. אם הוא נהנה משהותו במסגרת החינוכית, רבים סיכוייו להפיק ממנה תועלת. אמנם חשוב מאד לעקוב אחר השתלבותו של הילד במסגרת החינוכית בה הוא נמצא, אך בשום פנים ואופן, אין לראות בדברים אלה הזמנה ללחוץ על הילד ולהטריד אותו בשאלות אין ספור. יש דרכים נעימות ועדינות כדי לברר אם הילד נהנה מן המסגרת החינוכית. חשוב מאד לעמוד בקשר רצוף עם המחנכים של הילד בגן ובבית הספר ולעקוב אחר התקדמותו, בלי לגרום לו להרגיש שהוא נתון במעקב. כשהגנת, או המורה, מרגישים ביחס רציני מצד ההורים, הם ישמחו לשתף פעולה ולדווח להם על התקדמותו של ילדם, או על קשייו. אם הפנייה נעשית בדרך שלא משתמעת ממנה בקורת ולא נתפסת כפיקוח, תוכלו לקבל את כל המידע הדרוש לכם להבנת ילדכם והשתלבותו במסגרת החינוכית. חשוב לזכור כי בבית הספר עלולות להתגלות בעיות שלא יכלו להופיע בטרם החל הילד את לימודיו הפורמליים יותר (קריאה, כתיבה ויסודות החשבון). מכאן החשיבות של תשומת הלב למה שמתרחש שם. בגן הילדים: כיצד הוא משתלב בגן מבחינת היחס לגננת ולילדים? האם מתאים את עצמו לסדר היום בגן ולקצב הפעילות בו? האם הוא משתתף ב"ריכוז " כמו יתר הילדים? האם הוא זוכר את הסיפורים ששמע בגן? האם הוא יודע לספור ולמנות כבני גילו? האם הוא משתתף במשחקים ובעבודות היצירה? מה טיב הציורים שלו ביחס לבני גילו? האם הוא מצליח ללמוד את הצבעים ושמותיהם? האם הוא הולך לגן בשמחה? איך הוא חוזר מהגן? האם הוא יודע לספר מה התרחש בגן? בכיתה א': כיצד הסתגל הילד למסגרת החדשה? מה יחסו לבית הספר? כיצד הוא מצליח לרכוש קריאה וכתיבה? האם מצליח הוא בפעילות במספרים? האם מגיע הוא לבית הספר כשבילקוטו כל הדרוש לו? האם הוא מקפיד לקיים את הסדרים הנהוגים בכיתתו? האם מחברותיו וספריו שמורים היטב? האם מכין הוא שיעורי בית בלי לחץ? האם רכש הילד חברים חדשים במסגרת החדשה? מה קורה בהפסקה? איך הוא משתלב במשחקים? בכיתות גבוהות יותר: מה יחסו של הילד לבית הספר? האם הוא הולך אליו ברצון? כיצד הוא משתלב בחברת הילדים? מהם יחסיו עם המחנכת ועם יתר המורים בכיתתו? במה הוא מצליח בבית הספר ומה קשה לו שם? מה מהלימודים אהוב עליו ומה שנוא עליו? האם הצליח הוא לרכוש את הקריאה ואת הכתיבה? האם הוא משתלב בחשבון? איך הוא מצליח בשיעורי ההתעמלות והמלאכה?
אינני מאמין במקריות. האנשים המתקדמים בחייהם הם אלה הקמים על רגליהם ומגלים את המקרה הדרוש להם (ברנרד שאו)
לאן לפנות אם נראה לכם שלילדכם יש בעיה המחייבת אבחון ואולי אף טיפול?
בגיל הרך הכתובת הראשונה לבירור, אם אמנם יש מקום לחשש שילדכם לקוי למידה, הוא רופא הילדים ואחות טיפת חלב. כדי שיושם לב לדברים המטרידים את מנוחתכם ביחס לילדכם, עליכם לספר מה מדאיג אתכם. כתובת מקצועית יותר, שבה ניתן לבדוק את התחום הנוירולוגי, התחומים הפרא-רפואיים והתחום הפסיכולוגי תמצאו במרכזים להתפתחות הילד, הנמצאים כמעט ליד כל בית חולים בארץ. החל מגיל 5 שנים נכנס הילד למערכת החינוך והכתובת הרגילה לפנייה לאבחון, מלבד הגננת או המורה, היא הן רופא הילדים והן השירותים הפסיכולוגיים שליד הרשויות המקומיות. נוסף לכך, הוקם על ידי משרד החינוך והתרבות, בשיתוף עם אגודת ניצן, מרכז הדרכה ארצי להדרכת מורים והורים ללקויי למידה, שבאמצעותו ניתן לאבחן את הקשיים המיוחדים של הילד ולהציע דרכי הוראה מתקנת, או סיוע אחר שהילד זקוק לו.
"האמונה היא האישור, ההשלמה וההוכחה של התבונה" אך אין האמונה תכלית לעצמה, אלא דרך להשגת הבל-ייאמן (מ.בלונדל).
הצלחת הילד, תלויה במידה רבה במה שאתם ההורים תעשו לקידומו. אוירה רגועה, מקבלת ומעודדת הימנעות ממתחים מיותרים מהווים תנאי חשוב מאד להתפתחות התקינה. הדבר אמור לגבי כל הילדים, בין אם לקויי למידה ובין אם אינם כאלה. המסרים שההורים משדרים לילדם המתפתח, עשויים להיות מקור לביטחון ולתחושה של ערך עצמי, או, להיפך, מקור לתחושות נחיתות ותסכול. התחום החשוב ביותר שבו תוכלו לעוזר לילדכם, הוא התחום החברתי והמשפחתי. דאגו לכך שהמשפחה תקבל אותו כמות שהוא, ללא ביקורת ולגלוג (אפילו ברוח טובה!) הזמינו אליו חברים ועזרו לו להסתדר עם ילדים בסביבה. יש לכך דרכים אין ספור. אין לסמוך רק על כך שיסתדר בכוחות עצמו, אך גם אין לתת לו הגנת יתר. עליכם לתת את דעתכם למציאת דרך ביניים בין שתי האפשרויות הקיצוניות ואשר מתאימה לילדכם. אם זה מעשי, רצוי מאד לשלב את הילד בחוגים, גם בגלל תרומתם לקידומו בנושאים מסוימים, אך במידה רבה בשל ערכם מבחינה חברתית ורגשית. חשוב מאד לעודד את הילד על מאמצים שהוא עושה ולדעת לראות בכל הישג קטן צעד גדול לקראת העתיד. הביטוי הידוע "כל התחלה קשה" מתייחס גם לילד לקוי למידה. קשה, לעיתים, להבחין בהתקדמות זעירה, אך ניתן ללמוד לראותה ולראות בה הישג הראוי להערכה. הצעדים הבאים יהיו קלים יותר.
להורים רבים קשה להסתיר את אכזבתם מאי הצלחתו של ילדם לבצע פעולות שלדעתן הן "פשוטות וקלות". אם זה המצב, עדיף להסתפק במתן יחס חם ואהבה לילד ולהשאיר את הטיפול ביד אנשים שאומנותם בכך. אבל, כהורים, הן לא תוכלו לעמוד מן הצד כ"צופים" בלבד. לכן, רצוי להיוועץ במומחה המבין אתכם ואת ילדכם, שייעץ לכם במה תוכלו לעזור לילד מבלי להכביד על תחושת הכישלון וחוסר האונים המתעוררים אצלו באופן טבעי, כשקשה לו לבצע מה שמצופה ממנו. ילדים לקויי למידה עלולים להיות רגישים מאד ולסבול מבעיות רגשיות קשות. במקרה כזה אל תהססו להתייעץ עם פסיכולוג ועם המחנכים במסגרת החינוכית שהילד נמצא בה. הייעוץ שתקבלו לגבי צורת ההתייחסות לביות ילדכם ותגובותיו, יסייעו רבות לכם ולילדכם. במקרים מסוימים יזדקק הילד לטיפול פסיכולוגי שיתמוך בו ויעזור לו לקבל את עצמו כפי שהוא ולהתמודד עם קשייו בדרך יעילה יותר.
אם ילדכם נמנה על הילדים ההיפר- אקטיביים, דרושה מידה רבה של סבלנות ושליטה עצמית. ככל שהסביבה רגועה יותר כן תימצאנה יותר דרכים לסייע לילד. בין האמצעים שכל אב ואם יכולים לנקוט: לנצל פעילות הילד לעשיית דברים חיוביים. למשל: משחקים שיש בהם תנועה רבה, עבודות קלות שכל ילד יכול לעשותן (כגון: השקיית עציצים, אם נגיש לילד הקטן או לילד שאינו שולט מספיק בתנועותיו, את כמות המים הרצויה לאותו עציץ בתוך בקבוק קטן ואם לא ניבהל אם נשפכו מעט מים...); שליחויות קטנות שנעשות בשמחה. יש לאפשר לו לעשות פעילויות הקשורות בתנועה, פעילויות שהן מהנות גם אם אינן מביאות "תוצאות" כלשהן, כמו למשל: לקשקש על לוח, או על נייר גדול; לשחק בפלסטלינה (ואפילו בבוץ, למה לא!); לדפוק בפטיש; להתגלגל על הדשא. חשוב לדעת להפסיק את הפעילות בזמן, לפני שהותר כל רסן, אך יש לעשות זאת בנועם (בתקיפות אדיבה), בלי לעורר רגשי אשם שרק יחריפו את הבעיה. אם ילדכם שקט מדי, השתתפו במשחקיו, משכו את תשומת ליבו לדברים שעשויים לעניינו. דברו אתו, ספרו לו; התבוננו יחד אתו בספרי התמונות. אך אל תלחצו יתר על המידה והסתפקו בפעילויות קצרות ומשתנות. אם ילדכם מתקשה בהגייה נכונה של מלים, השתדלו להבינו ולתקן רק מילה פה ומילה שם. תנו לו הרגשה שהוא אומר דברים חשובים וכי יש לכם עניין במה שהוא מנסה לספר לכם.
אם ילדכם מתקשה להתרכז, עזרו לו בכך שתאפשרו לו לשנות את פעילותו לאחר זמן קצר. ציינו לטובה את הצלחתו לסיים פעילות שהתחיל בה, אך אל תבקרו אותו על הצורך לשנות פעילויות. אם יש לו קשיים מוטוריים דאגו לפעילויות שהוא יכול להצליח בהן, למשל: זרקו לו כדור בגודל מתאים היישר לתוך ידיו, כך שיצליח לתפסו; למדו אותו לבעוט בכדור ואפילו איננו מצליח לכוונו למטרה מוגדרת; עזרו לו לעלות על סולם ולו רק שלב אחד או שניים; החזיקו לו את הנייר כדי להקל עליו לגזור (יש גם מספריים מיוחדים שבעזרתם ניתן ללמד את הילד לגזור); אם הוא מתקשה בהחזקת עפרון תנו לו לצייר בגיר, או בעפרון עבה, שבהם קל יותר לצייר או להעתיק. היוועצו באנשי מקצוע לגבי פעילויות הדרושות במיוחד לילדכם. יש דברים רבים בהם יכולים הורים לעזור לילדם, אם הם מסוגלים להפוך זאת למשחק, אם זו הדרך ההולמת את צרכי הילד, או להתייחס למשימות כאל תפקידים שיש לבצעם, אם זה מה שהולם את גישתו ואת אופיו של הילד.
בוודאי שמתם לב לכך שלאורך פני כל הכתוב, מודגש הצורך להיוועץ באנשי מקצוע ולקבל את עצתם ולפעול לפיה. חשוב לפנות אל אדם שנותנים בו אמון ולבצע מה שנמצא עשוי לסייע לילדכם, גם אם יש לכם ספיקות. אל תהססו לשאול ולברר, אך משהגעתם למסקנות פעלו בעקביות לביצוען.
יש הורים ולמזלם של הילדים אינם רבים, כי לאחר שילדם נבדק ואובחנה בעייתו, מסתפקים בכך ואינם מבצעים מה שנדרש לבצע כדי לעזור לו. התופעות השכיחות הן בתחום הטיפול התרופתי, כשההורים מחליטים על דעת עצמם ובניגוד לחוות הדעת של הרופא לשנות את המינון, או להימנע מן התרופה. וכן בתחום הלימודים בבית הספר. בתחום הרפואי: אם נראה לכם שהרופא טעה, שובו אליו והיוועצו בו שנית. אם אינכם מסכימים לדעתו, תוכלו להיוועץ ברופא נוסף, אך אל תחליט על דעת עצמכם בלבד!
בתחום הלימודי: עליכם לזכור כי זהו תחום רגיש מאד לילד המתקשה ולא פחות מכך להוריו. נוסף לכך יש להבין, כי קיים שוני בין שיטות הוראה שונות וגישות שונות ביחס ללמידה בבית הספר. יש דברים רבים שבהם תוכלו לסייע בלי להפריע למהלך לימודיו. למשל: ילדים לקויי למידה רבים אינם מצליחים לדאוג לכך שילקוטם יהיה מסודר ומאורגן. אבל, אם כל מחברת וספר באותו תחום לימודי יהיו עטופים באותו צבע , יהיה לו נוח מאד להיות מאורגן יותר. זה מתאים גם לילד האיטי, שאיננו מספיק להוציא כל מה שבקשה מורתו... עמידה בלוח זמנים, הנה אחד הדברים הקשים לילד עם ליקויים בהתמצאות בזמן. אפשר לעזור לו בכך בלי להגיע לעימותים מיותרים. כל מורה יוכל לייעץ לכם לגבי דרכים חיוביות לעודד את הילד לכך. לעומת זאת חשוב כי העזרה תינתן לילד בדרך מקצועית, לפי צרכיו המיוחדים. על פי רוב תינתן העזרה על ידי מורה שהתמחה בהוראת ילדים לקויי למידה, או לפחות, על ידי מורה המקבל הדרכה ממומחה להוראה מתקנת. גם כאן ייתכן שיימצא לכם תפקיד בסיוע לילדכם, אך רק בהתייעצות עם מי שאבחן את הילד ומכיר את שיטות ההוראה המתאימות לו ומאידך, מבין אתכם ואת ילדכם.