זיהוי, אבחון מוקדם והיבטים רגשיים של ילדים עם ל. למידה
לקות למידה ספציפית הנה הפרעה בתהליך פסיכולוגי בסיסי, אחד או יותר, הקשור בהבנה או שימוש בשפה, כתובה או מדוברת, אשר עשוי לבוא לידי ביטוי ביכולת בלתי מושלמת להקשיב, לחשוב, לדבר, לקרוא, לכתוב, לאיית או לערוך חישובים מתמטיים.
ההגדרה אינה כוללת ילדים אשר יש להם בעיות למידה שהנן תוצאה של נכות (ויזואלית, שמיעתית או מוטורית), של פיגור שכלי, או של הפרעה רגשית, סביבתית, תרבותית וכלכלית.
ליקוי למידה מייצג חסר באספקט אחד של הלמידה, אך בדרך כלל הוא משפיע על תחומים שונים של תפקוד, ובמקרים מסיימים – הנו גלובלי.
למרות נפיצותה של התופעה, לא תמיד ילדים לקויי למידה מזוהים ומאובחנים בשנים הראשונות לחייהם, וזאת בניגוד לממצאים מחקריים שהראו כי ברוב המקרים קיים קשר בין איחור התפתחותי בשנים הראשונות לחיים ולקות למידה. מועד הזיהוי קשור בדרך כלל לסוג הליקוי.
המקרים הקשים יותר וכן אלו הקשורים גם בבעיות התנהגות, מזוהים ומאובחנים בשלב מוקדם יותר.
בסוגים ספציפיים של ליקויי קריאה, ילדים עם קשיים בזיהוי אותיות וצלילים והפיכתם למלים, נוטים לגלות את הקשיים במהלך כיתה א'.
ילדים שקשיי הקריאה שלהם קשורים בקשיי הבנה, מזוהים בדרך כלל רק מאוחר יותר. ילדים אלה מסוגלים להבין קטע קצר, אך מתקשים להבין מורכבות של ספר. קשיים מסוג זה עלולים להתגלות רק בשלבים מאוחרים יותר של ביה"ס היסודי, כאשר יש מעבר מקריאה של קטעים קצרים לקריאה של טכסטים מורכבים וארוכים. ילדים אלה מתלוננים פעמים רבות על כך שקראו כל מה שהוטל עליהם לקראת בחינה, למשל, אך התקשו להבין את הנקודות העיקריות של החומר, ולכם לא עלה בידם להצליח בבחינה.
מאחר שילדים אלה תפקדו בצורה טובה בכתות הנמוכות, המעבר לדפוס של כשלון עלול להביא את הסביבה לתפוס אותם כחסרי מוטיבציה.
את ליקויי הלמידה הקשורים בהתבטאות בכתב ניתן לחלק למספר קטגוריות: הפרעות בשפה, הפרעות בתפיסה מרחבית, הפרעות בזכרון, חוסר קשב וחסר מוטורי.
הליקוי שקשור בהפרעה שפתית מאובחן פעמים רבות באופן מקרי, ומופיע בשילוב עם רמת קריאה נמוכה. יכולת החיבור אף היא נמוכה.
הפרעות הקשורות בהפרעה מרחבית או מוטורית מזוהות בדרך כלל בשל כתב יד בלתי קריא.
תופעות אחרות הקשורות בקשיים בהתבטאות בכתב הנן כשלון לסיים מטלות בכתב, קושי להעתיק מהלוח, תשובות דלות וקצרות בשיעורי הבית ורמה נמוכה בחשבון ובאיות.
לרוע המזל, הפרעות של הבעה מילולית קשורות בכל התחומים האקדמיים. הקשוי בזיהוין נובע מחוסר בתשומת לב מספקת לתופעה שהילד מסוגל לכתוב, אם ניתן לו זמן מספיק, אך נכשל תחת לחץ זמן.
ליקויי למידה בחשבון קשורים פעמים רבות לקשיים בהתבטאות בכתב או בקריאה. ילדים עם קשיים בקריאה עלולים, בחשיפה לבעיות מתמטיות, להתקשות בזכירת פרטים או בהבנת בעיות חשבוניות מילוליות. יש לאבחן אותם בשונה מילדים שיש להם בעיה קונספטואלית בחשבון.
למרות שליקויי למידה הנם הפרעה ספציפית, כפי שצוין, קיימים גורמים נוספים הקשורים ונלווים לעתים קרובות לתופעה. גורמים אלה עלולים להתבטא בקשוי לפתור בעיות, קשיים בזיכרון, הפרעה בקשב ופעילות יתר, חסר בכשרים חברתיים ובהשלכות רגשיות והתנהגותיות.
כדי לצמצם ככל האפשר את ההשלכות האלה, השאיפה היא לזהות ילד לקוי למידה בגיל מוקדם ככל האפשר, לאבחן באופן מעמיק את הקשיים מחד גיסא, ואת הכוחות והתחומים החזקים של הילד מאידך. הזיהוי והאבחון המוקדמים חשובים כדי ליצור התערבויות חינוכיות מתאימות ולמנוע השלכות רגשיות, התנהגותיות וחברתיות.
אצל ילדים עם ליקויי למידה קיים סיכון לפתח קשיים רגשיים והתנהגותיים, אם הליקויים אינם מזוהים ומאובחנים.
ילדים אלה נחשפים מגיל צעיר לתחושה מתמשכת של כשלון והרגשה כי אינם עומדים בציפיות של הסביבה כלפיהם. הם עשויים להרגיש "עצלנים", "טיפשים", "מופרעים" ו"מאכזבים", עלולים לחוש בושה בעקבות כשלונותיהם ואשמה על שהם מאכזבים את הוריהם ומוריהם.
חלקים מראים לעתים, בעקבות זאת, התנהגות של נסיגה, עצב ודכדוך. קיימת סכנה לפגיעה בדימוי העצמי ותחושת הערך העצמי, הם נוטים להמעיט מלהתגאות בהצלחותיהם, נוטים למקם הצלחות בגורמים שמחוץ להם, ולעומת זאת מטילים את הכשלונות על עצמם. הם לומדים לצפות לכשלון וממעיטים בערך עצמם, כי אינם מאמינים שבכוחם לעשות מאמץ שיביא להצלחתם. חלקם מפתח התנהגות של ייאוש, חוסר אונים, הימנעות מהתמודדות עם אתגרים והשתמטות מלימודים.
ישנם כאלה המפתחים כעס כלפי הסביבה שאינה מבינה אותם, והם עלולים לפתח התנהגות אנטי חברתית ועוינת כלפי המסגרות המקובלות.
ילדים אלה סופגים מהסובבים אותם מידה גבוהה של כעס ותסכול, משום שהם נתפסים, לעתים, כחסרי
מוטיבציה או כ"פגומים".
בהכנת שיעורי בית הם מתכתשים לעתים קרובות עם הוריהם והסיטואציה הופכת להיות "שדה קרב" בין הילד להוריו. הורה שחש מותש, מתוסכל ומאוכזב מעביר תחושות אלו לילד אשר עשוי להגיב בהימנעות מהכנת שיעורים, נטייה ל"משוך זמן" והפניית תוקפנות בדרך זו כלפי ההורה, כתגובה לכעס ולתסכול של ההורה כלפיו.
הקושי של הסביבה לקבל אותם ואת קשייהם מקשה עליהם לקבל את עצמם ולפתח דימוי עצמי חיובי.
את הבלבול והמבוכה ביחס לדימוי העצמי מבטא ילד שהגיע לאבחון. כשנשאל לשם מה הופנה לאבחון ענה:
"אני לא מצליח בלימודים... אולי כי אני מפגר...אבל זה לא יכול להיות כי אני מבין את החומר... אז אולי אני דיסלקטי, אבל אני לא יודע מה זה דיסלקטי..."
השימוש במונח "דיסלקטי" הוא ניסיון לפתור חלק מהבלבול ביחס לגיבוש הדימוי והערך העצמיים. משום כך, רוב הילדים חשים הקלה כאשר מאובחנים אצלם ליקויי למידה, כי הדבר פוטר אותם מהדימוי של "מפגרים" או "עצלנים" בעיני עצמם.
במישור החברתי עשויים להתעורר קשיים בשל תגובה חברתית דוחה או מציקה. יתכנו קשיים על רקע כישורים חברתיים נמוכים של הילד לקוי הלמידה וכן על רקע קשייו הרגשיים.
חשוב לזהות ולאבחן באופן מדויק את הקשיים וכן את כוחותיו של הילד. חשוב להעריך אילו מטלות מסוגל הילד לבצע, היכן הוא מתקשה וכן את התחומים בהם הוא חזק, אשר יפצו על הקשיים.
חשוב לסייע לו במסגרת ביה"ס, תוך התחשבות במגבלותיו, אך יחד עם זאת, לא לגרום לו להרגיש יוצא דופן ושונה מחבריו.
חשוב לתפוס את הקשיים במונחים ענייניים וברורים. חשוב לדבר עם הילד ולהבהיר לו את מהות קשייו,
יש להסביר לו כי הדבר נעוץ בקשוי אובייקטיבי וכי אין הוא אשם בכך. יחד עם זאת, בידיו הכוח ועליו האחריות להתגבר ככל שניתן ולתפקד בצורה שתאפשר לו להשתלב במסגרת הלימודית שלו. זאת בסיוע של ההורים והמורים, ותוך ניסיון להדגיש בפניו את מעלותיו וכישוריו בצד קשייו.
חשוב לא לצפות מהילד להישגים שהנם מעבר ליכולתו בתחומים בהם הוא מתקשה ולא לכעוס עליו כשהוא מתקשה. יש לעודדו, לשבח ולחזק אותו בעיקר על מאמציו ולאו דווקא על הישגיו.
חשוב, באם מתעוררת בעיה חברתית, להבהיר לבני כיתתו את מקור הקשיים ולעודדם לסייע לו ולקבלו.
חשוב להדגיש כי זיהוי, אבחון מוקדם וגישה נכונה, מונעים השלכות רגשיות בלתי רצויות ומאפשרים התפתחות רגשית בריאה וטובה.
המחברת היא פסיכולוגית קלינית במכון להתפתחות הילד, המרכז הרפואי לילדים, בי"ח בלינסון (ע"ש רבין)
איור בדף ראשי: הדס פיצ'וטו