ההתמודדויות הרגשיות של ילדים עם ל.למידה / ענת כצנלסון
השונות בין ילדים השייכים לקבוצה זו גדולה מאד וקיים טווח נרחב של תגובות לתסכולים השונים הנחווים על ידי הילדים. התגובות יכולות לנוע בין דכדוך, הסתגרות ונסיגה לבין הפרעות התנהגות הבאות לידי ביטוי בהתנהגות מוחצנת, רועשת עד הצקות ומרדנות קיצונית. לעיתים הילד נראה עצוב ואפילו היציבה שלו משתנה.
המקור לטווח השונות הנרחב הנה האישיות השונה של הילדים, שחלקה במקורות גנטיים וחלקה נלמדת. ההסתגרות, הנסיגה, הדכדוך והעצבות אופייניים יותר לבנות. אצל בנים נפוצה יותר ההתנהגות האגרסיבית. התנהגות כזו גוררת תגובות, בין השאר, בבית הספר: לעיתים הילד אינו משקיע אנרגיות בהקשבה בשיעורים ולעיתים אף מוצא מהכיתה. כך הפער הלימודי בינו לבין שאר בני כיתתו גדל ובנוסף מתלווה לילד סטיגמה של "ילד בעייתי". יחד עם זאת ניתן לאמר שהתחושה הבסיסית המאחדת את רוב הילדים עם לקויות למידה שונות הנה של תסכול, כשלון, חוויה של חוסר מיצוי הפוטנציאל ותחושה של פערים בתפקודים. תפקודם הבלתי אחיד גורם להם לתסכול.
במקרים רבים קיים פער בין הפוטנציאל הקיים (כלומר היכולת האינטלקטואלית של הילד), לבין מימושה (התפקוד שלו בפועל). במקרים רבים, ילדים אינם מצליחים לממש את הפוטנציאל שלהם בתחום אחד או במספר תחומים. למשל, במצבים כמו חשיבה או ידיעה עמוקה של רעיונות מסוימים, לצד חוסר יכולת לבטא אותה באופן מילולי בשל שכחה או קשיי ארגון של הרעיונות בזיכרון. הילד החווה שכחה כגון זו, מרגיש שהוא "חכם", "נבון" ו"יודע" ומתוסכל לעיתים מאד מחוסר יכולתו להשתמש בחכמתו ולבטא את רעיונותיו. רבים מהילדים עם ליקויי הלמידה נתפסים על ידי המשפחה והחברה כעצלנים, כלא משתדלים. העובדה שחלק גדול מילדים אלה לא ניגש לבצע מטלות שונות בשל החשש להיכשל שוב, נתפסת לעיתים כמרדנית, כחוסר רצון להשקיע ואפילו כטפשות. ילד שנתפס כזה, למשל, על ידי הוריו, אחיו, אחיותיו, מוריו וחבריו מפתח דימוי עצמי והערכה עצמית נמוכים ומרגיש עצמו כלא שווה או כשווה פחות, לא מוכשר, לא מסוגל, לא מוצלח וטיפש. הילד מאכזב את עצמו וגם את הוריו שלעיתים קרובות עלולים להרגיש ש"זה לא הילד שרצינו..." או ש"מגיע לנו".
לילד עם לקויות למידה, המתמודד עם כל כך הרבה תחושות וקשיים, יש לעיתים אח או אחות, שאינם עם ליקויי למידה, להם הדברים הולכים בקלות והם זוכים להערכת הסובבים אותם, מה שמבליט עוד יותר את חוסר היכולת וחוסר ההצלחה של הילד עם לקויות הלמידה. כשלקויות למידה מלוות בקשיים מוטוריים המקשים על הילד לרוץ, לשחק כדורגל עם כולם, זה יכול להוסיף לדחייה שהילד חווה ולתחושה שהוא שונה משאר הילדים, שהוא שווה פחות מבני גילו, ביותר מתחום אחד. הקשיים המוטוריים מובילים, במקרים רבים, להתערערות נוספת בביטחון העצמי, בביטחון של הילד בגופו ובתחושת השליטה שלו על גופו. לסיכום ניתן להכליל ולאמר שהילד החווה קשיים, מסיבות שונות, בין אם מדובר בליקויי למידה מסוגים שונים ובין אם הקשיים הם מוטוריים, חווה ירידה בביטחון העצמי ובהערכה העצמית לעומת ילדים שאין להם לקויות למידה.
לעיתים מובילים הקשיים לנסיגה חברתית ולדחיית הילד על ידי ילדים אחרים. נראה כי אין דרך למנוע מילד לחוות את התחושות המתוארות לעיל. אין אפשרות ליצור מצב בו ילד עם לקויות או קשיי למידה לא יחווה או לא יבטא את תחושותיו באופן מסוים כזה או אחר בבית ו / או בבית הספר. ילד עם לקויות למידה, בין אם הוא חי בסביבה תומכת ובין אם הסביבה שלו אינה תומכת, יחווה תחושות אלו ולרוב "לא ימלט מהתסכולים". עם זאת, המשפחה, המורים והחברים, יכולים לעזור ולתמוך בילד, אך לא למנוע את החוויות והתחושות. רק התמודדות דרך עיבוד התחושות תוביל בסופו של דבר לשינוי ברמת הביטחון העצמי של הילד ולשיפור בדימוי העצמי שלו בעיני עצמו ובעיני הסובבים אותו. פירוש הדבר עבודה במספר "חזיתות": עבודה קוגניטיבית ודידקטית על הליקויים הספציפיים שיש לילד, עבודה על ליקויים במוטוריקה עדינה ו/או גסה במידה וקיימים, בעזרת פיזיותרפיה ו/או ריפוי בעיסוק, מתן אפשרות לילד, בשיתוף פעולה עם ההורים, לעבור תהליך טיפולי בעזרת שיחות ו/או משחק עם פסיכולוג, בשילוב עם הדרכה של ההורים, בכדי להקל עליהם וכך גם על הילד את ההתמודדות. המשפחה יכולה להקל על הילד, לעזור לו לפתח הערכה עצמית חיובית ולעזור לו לקבל את עצמו, תוך כדי חיזוקו. כמו כן, חשוב ביותר לאפשר לילד לחוות חוויות של הצלחה.
התחושות הקשות שהילד חווה עלולות להחריף עם חלוף הזמן. כשהילד חווה עוד ועוד כישלונות ותסכולים. מעבר לכך, תחושות שהיו אולי באות וחולפות, משתבשות ומחריפות, ככל שהקשיים אותם חווה הילד מתגברים (ילד שהתקשה ברכישת הקריאה, למשל, בכיתות א', ב' ולא טופל, עלול להתקשות יותר ויותר בכיתות גבוהות יותר).
ככל שהחיים מתקדמים, האתגרים גדלים, ההתמודדויות של הילד נרחבות יותר ומקיפות תחומים רבים יותר בחיים. המציאות נעשית מורכבת ומסובכת יותר וכן עלולה להיות מתסכלת יותר. גם בתחום המערכת המשפחתית מחריפים הקשיים. הילד מקבל הוכחות חוזרות ונשנות "המצדיקות" מבחינתו את הדימוי העצמי הנמוך שבנה לעצמו. התפתחויות אלה מובילות לכך שבמקרים רבים הילד יגיב לקשייו ולתסכוליו בצורה חריפה יותר משהגיב קודם לכן. מדובר על החצנה מוגברת של התנהגויות שליליות, התפרצויות, הפרעות, משיכת תשומת לב בדרך השלילית, לעיתים תוך הפגנת התנהגויות כוחנית או לחילופין נסיגה להסתגרות ודיכאון. כל אלה עלולים להשפיע על הילד לכיוונים שונים, בהתאם לאופי הילד, אישיותו וסביבתו. לעיתים הורים נרתעים מלקחת את ילדם לאבחון ו/או טיפול פסיכולוגי, בשל הסטיגמה המסווגת כביכול את ילדים "כילד עם בעיות" ואם זה כך, עלולה להתערער אצלם התחושה של "הורות טובה ומספקת". האבחון, מוקדם ככל האפשר ועל פי צורך, הטיפול – חשובים מאד. ברוב המקרים נחשפים אצל הילדים פוטנציאלים שאינם ממומשים. בעזרת אבחון וטיפול ניתן להקל על הילדים ולאפשר את מימוש הפוטנציאל, מה שמוביל לבניית דימוי עצמי חיובי יותר. נוסף למימוש הפוטנציאל, הילד המטופל מרגיש חשוב, בעל ערך וחלק מהמשפחה. חשוב לדעת שקל יותר לטפל ולתקשר עם הילד, ככל שהקשיים מאובחנים בגיל צעיר יותר. זאת משום שבגיל צעיר הפערים פחות חריפים, הדימוי העצמי פחות פגוע באופן יחסי. בנוסף, לילד הצעיר, בדרך כלל, אין עדיין חומות והגנות נוקשות כמו אלו המתפתחות מאוחר יותר. אבחון בגיל מבוגר יותר, נעשה לאחר שבמהלך השנים הצטברו בעיות, פערים וקשיים, נוספים על הליקויים הבסיסיים, מה שמוביל למצב רגשי וקוגניטיבי מורכב ומסובך יותר.
2015
איור בדף ראשי: הדס פיצ'וטו