הפרעת קשב וריכוז מתבגרת: האם גם מתגברת? / אורלי צדוק
אתחיל בגילוי נאות: כיוון שאני יודעת שרבים מכם הקוראים כעת מאמר זה אינם בעלי סבלנות יתרה, אתחיל מהמסר החשוב:
אינני אוהבת את המילה הפרעת קשב, ניסיוני מצביע על כך שמדובר בסגנון קשב מסוים בעל יתרונות וחסרונות. סגנון הקשב הינו מהות. האם סגנון זה יהפוך ליתרון או לחיסרון? האם הסגנון יהפוך להפרעה שתלך ותתגבר עם השנים או תלך ותפחת? הדבר תלוי רבות ביכולת ההתנהלות עם סגנון זה. בהקשר לכך אפרט בהמשך.
אתחיל בכותרת:
הפרעת קשב אכן מתבגרת עם האנשים. כלומר, אם לפני שנים חשבו שהפרעה זו מסתיימת בילדות וקשורה בעיקר לתפקוד בבית ספר, היום ברור שהיא ממשיכה לתוך הבגרות ולזקנה. בנוסף היא משפיעה על כל מעגלי החיים: האישיים, הזוגיים, ההוריים, וכמובן מעגל העבודה.
הממצאים שמופיעים בספרות המקצועית מלמדים אותנו שאנשים עם הפרעת קשב מתקשים יותר למצוא עבודה ולהתמיד בה וליצור מסלולי קידום.
הרבה פעמים הם ימצאו את עצמם תקופות ארוכות יותר מובטלים, ובמשרות בעלי שכר נמוך יחסית. ברמה האישית אנשים אלה מדווחים על קושי למצות את כישוריהם, ותחושות תסכול מתמשכות.
מחקרים על מעסיקים מראים שלרוב הם מעדיפים להעסיק אנשים עם מוגבלויות פיזיות על פני אנשים עם הפרעת קשב. הם לא מבינים את הבעיה וודאי לא מודעים ליכולתם לעזור.
איך הפרעת הקשב משפיעה על העבודה? עבודה מוגדרת כגיוס כוחות לארגון משימות למען מטרה פרודוקטיבית, עשייה ששכר לצידה. בבואנו לבחון אנשים עם הפרעות קשב אנו יודעים שהקשיים שלהם בוויסות הרגשי וההתנהגותי יכולים להשפיע על ארגון יציב ומתמשך של משימות הנדרשות בעבודה.
עצם הצורך בעקביות מהוה אתגר לעיתים בלתי אפשרי. הצורך בשינויים וגירויים האופייני בעיקר לאנשים בעלי קוים היפראקטיביים, יכול להוות חסם בכל הקשור לניהול זמן יעיל ועמידה במשימות. עצם תפיסת הזמן החמקמקה מקשה על התפקוד, לא פעם אנשים יכולים להגיד לי במהלך יעוץ: "אני יכול לקבוע ביומן שתי פגישות בשמונה בבוקר ולא לשים לב שזה באותה משבצת" , או "אני יכול לדחוס ביום עשר משימות ולא להבין שזה לא ריאלי".
קשיים נוספים יכולים להיות קשורים לקושי בניהול תקשורת כתובה, לנטייה לשגיאות כתיב.
תקשורת זו הולכת ותופסת מקום מרכזי בעולם העבודה. אנשים שלא שולטים במימד הזה יכולים בקלות להיתפס כלא ראויים וטיפשים.
הקושי בוויסות הרגשי הבין אישי יכול להוות איום בפני עצמו, הרבה פעמים אנשים אלה מוצאים את עצמם מספרים בדיחה שלא במקומה, או אומרים את כל ה"אמת" לחבר בעבודה, או אף לבוס מבלי שהתכוונו לכך.
הנטייה לתחושות ותגובות רגשיות חריפות יכולה להשפיע על הנטייה להיעלב ולהיפגע, ולהגיב בחריפות שאינה מקובלת. בנוסף ישנם קשיי זיכרון המקשים על הקשבה להוראות מסדרון ועל עמידה במשימות מרובות פרטים.
כשמסתכלים על הרשימה הנ"ל היא נראית מדכאת למדי, אך בחיים התמונה היא מורכבת יותר.. בחיי היום יום אנו נתקלים ולא מעט, באנשים מצליחים עם קשיי קשב: מורים ומנהלים, עו"ד וקצינים, יזמים ובעליי עסקים ,מטפלים ואנשי איכות הסביבה.
כאן חשוב לציין את הצד ה"אפל" של ההפרעה שיכול להיות "מואר". למה הכוונה? אנו רגילים לדבר על הפרעת קשב, על הבעיות הקשיים והחסמים ולכן אלה בולטים בעיקר בתקופת בית הספר. אך מה עם הכוחות והיכולות שמאפיינים אנשים מסוג זה? הרבה פעמים אנשים מצליחים גם עם הפרעת קשב ודווקא ב"זכות" אותה הפרעה. ישנם מחקרים שבדקו מה המאפיינים של אנשים מצליחים עם הפרעת קשב. הם מאופניים באינטליגנציה, ביכולת יצירתית, בגמישות מחשבתית וביכולת לפתור בעיות. אותו ראש שחושב אחרת ולא בדיוק מבין את ההוראות המדויקות, יכול להוות יתרון במצבים של אי ודאות ובמצבים חדשים הנפוצים בעולם העבודה. הקושי בתחושת הזמן יכול לעודד אנשים להתמודד עם משימות מורכבות שהם לא היו לוקחים על עצמם אם תפיסת המציאות שלהם היית מדויקת יותר. גם חוסר וויסות יכול להיתרגם לפרודוקטיביות להתלהבות, לסקרנות, ליכולת להשקיע מעל ומעבר ולמסירות לעבודה.
הרבה מהאנשים עם הפרעות הקשב שמשתלבים בעולם העבודה מביאים איתם היסטוריה רבת שנים של התמודדות עם חסמים, תסכולים ומציאת פתרונות חילופים. היסטוריה זו יכולה להפוך אותם לעמידים לתסכול. אלה שמצליחים מאופיינים בנחישות להצליח ולהוכיח את יכולתם בכושר התמדה למרות הכישלונות ומידע אינטואיטיבי לגבי נטיותיהם וסביבת העבודה המתאימה להם.
לא מעט פעמים שמעתי ממטופלי את המשפט "שלא מכניסים אותי דרך הדלת אני נכנס דרך החלון", או "אמרו לי לא רק שלוש פעמים אז אני ממשיך לנסות".
הקליטה המהירה האינטואיטיבית יכולה להתרגם לרגישות בין אישית גבוהה ולקליטה מהירה ומדויקת של אנשים ומצבים. פעמים הסבל האישי יכול להזין אמפטיה כלפי חלשים ולבנות חוש צדק מפותח. אנשים רבים בעלי הפרעות הקשב מוכנים להילחם למען מה שחשוב להם. הם מוזנים מהמוטיבציה להוכיח את עצמם לכל אלה שפקפקו בהם. אומנית מפורסמת סיפרה לי פעם שבילדותה אסרו עלייה לשחק עם חברתה הטובה ביותר כי היא הייתה תלמידה גרועה והעדיפה משחקי בנים. כשהיא הציגה את תערוכתה הראשונה, אחד הדברים שהיא עשתה היה לשלוח הזמנה לאימא של אותה חברת ילדות ולשאול אותה : "נו עכשיו את כבר מרשה לה לשחק איתי?"
התשובה כמובן מורכבת ורבת פנים, אך ניסיוני מצביע על כך שיש כמה משתנים מרכזיים שיכולים להפוך כישלון להצלחה, תסכול לסיפוק: ראשית, סביבה תומכת, אנשים מספרים על כך שמספיק שהייתה או ישנה דמות אחת המאמינה בהם בכדי שהדבר ייתן להם כוח להמשיך להתמודד .הרבה פעמים שמעתי את המשפט "אימא שלי נלחמה עליי אז לא יכולתי לאכזב אותה", או "תמיד היתה המורה בבית – ספר שהאמינה בי והושיטה לי יד", כשמישהו אחר מאמין בך קל יותר להפנים את האמונה הזאת ולהמשיך אתה הלאה.
נקודה שניה הינה המודעות לקושי וההבנה שלו. הרבה פעמים בתהליך ייעוצי וטיפולי נעשה עיבוד ונתינת שם לתופעה ,הגורמים לתהליך של כאב והקלה כאחד. הקריאה הזו " אז אני לא מטומטם למרות הכול", או "אני לא סתם דפוק" מהדהדת פעמים רבות בתהליכי היעוץ ברגע שיש הגדרה אפשר להתחיל ולהבין מה הסימפטומים, מה התופעות ואיך אפשר לטפל בהם.
בתהליכי יעוץ נתקלתי באנשים שהובחנו יותר מפעם אחת ששאלתי אותם מה המשמעות של האבחון, הזה ומה כתוב בו, איך האבחון משפיע על חיי העבודה ועל המקצוע שהם רוצים לבחור. לא היה להם שמץ של מושג; כך הידע "יש לי הפרעת קשב" אינו מספיק ויש צורך להבין את משמעות הקונקרטית, האמתית היום יומית לגבי מיקום הקשב והריכוז במעגלי החיים השונים.
היבט נוסף שמחזק הצלחה הינה היכולת להשתחרר מההפנמה של הראיה הביקורתית הסביבתית. "אתה עצלן או מזלזל" זו אמירה שהרבה מהילדים עם הפרעת קשב שמעו לאורך חייהם. אמרות אלה מופנמות ויכולות להפוך לתחושה של: " מי יקבל אותי לעבודה? גם אני לא הייתי מקבל את עצמי".
תחושת ההצלחה לא מוחקת את הבקיעים בדימוי העצמי. הרבה פעמים ליוויתי אנשים שתחושה שלהם הייתה שההצלחה הינה קליפה דקה שיכולה להיסדק בכל רגע ואז האמת העגומה על חוסר היכולת לתפקד תצא לאור. ולכן, חשוב לפתח תחושת קבלה וחמלה ברוח הפסיכולוגיה החיובית, להסתכל על היתרונות ולמצוא מקום עבודה, מקצוע, ותפקיד שנותנים ביטוי ליכולות
וכן לאפשר תהליכי תמיכה לאורך החיים.. היבט נוסף המחזק את ההצלחות היא היכולת להגדיר את העזרה הדרושה ולדאוג לקבלה. העזרה והתמיכה יכולה להיעשות בתהליכי תמיכה ויעוץ מקצועיים וכן בגיוס אנשים מתוך העבודה שיכולים לעזור.
בראיון אמר אחד היזמים המצליחים : "אני יודע שאני האדם הגרוע ביותר לעשות את העבודה, ולכן אדאג שאדם אחר יעשה אותה".
בראיון אחר תיאר מנהל איך מגיל צעיר היה צריך לדעת למי לפנות בכדי להסתדר, מה שפיתח אצלו עין חדה לאנשים וכיום עוזר לו לבחור עובדים מיומנים וטובים.
עזרה נוספת קיימת היום בתחום הטכנולוגי, יש אין סוף עזרים קיימים כגון: תזכורות, ניהול יומן, צילום פנים, מסמכים וכו' שיכולים לעזור לאנשים להתארגן. בנוסף קיימים כלים ייחודיים כגון תוכנות הקראה ותוכנות מתקדמות לניהול משימות.
לאור כל הכתוב, אני מציעה להסתכל על הפרעת הקשב מפריזמה שונה: לראותו כסגנון קשבי וחשיבתי שונה, שרואה, מפרש וחווה דברים באופן אחר, דבר שבעולם העבודה של היום, המצריך יצירתיות ומתמודד עם אינסוף שינויים, יכול להוות תרומה משמעותית לאדם ולארגון.
אין ספק שלפנינו כפרטים וכחברה עוד עבודה רבה ביכולת להבין ולהטמיע את היתרונות של סגנון החשיבה הייחודי הזה, אך חשוב לנו לראות ולהראות את האור שבקצה המנהרה.
לסיום אני מורידה את הכובע בפני כל האנשים עם הפרעת הקשב שהגיעו עד הלום: הינה הוכחה שמוטיבציה וענין יכולים להוביל אתכם מעבר לגבולות ההפרעה.. .. בהצלחה!
מאת: אורלי צדוק , פסיכולוגית תעסוקתית מומחית, בעלת למעלה מ-25 שנות ניסיון בתחום הייעוץ התעסוקתי. מדריכה ראשית במכון לתכנון וייעוץ קריירה אשר בבעלותה. חברה במועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות. כותבת הספר "מלקות לחרות".