עצרו את האינטרנט אני רוצה לרדת... / אורנה היילינגר

מפתיע, אך יש עוד אנשים שסבורים שזה אפשרי.
אלו שוכחים כי בפועל, מעורבבים החיים הפיסיים שלנו עם החיים הדיגיטליים בלי שנבחין בכך. פתיחת שער החניה, הפעלת מערכת ההשקיה, תשלום החשבון, קריאת חדשות, אלבום משפחתי, שיחת ווטצאפ מיבשת ליבשת, אלו רק חלק מהדוגמאות של שימוש באינטרנט בתוך מהמציאות היום יומית שלנו. 

מי זוכר את האנציקלופדיה העברית, או דפי זהב? איזה צעיר יודע היום להשתמש בטלפון חוגה, או מבין מהי תיבת דואר? שעון מעורר רגיל? שעון יד? כל אלו דברים שהולכים ונעלמים מהעולם.

האינטרנט דוהר בעולמנו בקצב בלתי נתפס ומשנה את חיינו ללא הכר. את חיי כולנו, לא רק של הילדים. משנה- ובמרבית המקרים לטובה.

כדי להבין את עולמם של הילדים חשוב בעיני להכיר את ההיבטים השונים של האינטרנט. יתרה מזאת, למרות שאנחנו חושבים אחרת, השימוש של הילדים ברשת הוא תמונת מראה לשימוש שלנו. כבכל נושא גם כאן, הדוגמה האישית, "הנאה דורש נאה מקיים", חשובים להכרות ולהבנה של עולם הילדים ברשת. 

חשוב לזכור כי מרבית הפעילות ברשת חיובית, היא מאפשרת לנו גישה לידע, לאנשים, לחדשות. היא מאפשרת לנו לבטא את עצמנו, להתחבר לעמדות, דעות, גישות של אחרים. אנשי הציבור שלנו מעולם לא היו נגישים כפי שהם היום. כל אלו יחד מהווים את המהות של הרשת.

לצערי אנחנו בדרך כלל נוטים לדבר יותר על החלק הפחות מואר של הרשת. עשרות מרצים עוסקים בתחום, מערכת החינוך מקדישה לנושא שבוע שלם בחודש פברואר, מחקרים, סקרים, כנסים וכל השאר.
נכון, יש ברשת אתגרים לא פשוטים שחייבים לדבר עליהם, חייבים להבין אותם, להכיר אותם, לבחון איך מצמצמים אותם, אך צריך להיזהר שלא לשפוך את התינוק עם המים.

לרשת (במקרה זה רשת כוללת את ווצטאפ) אין אופי. היא לא רעה או טובה. מזיקה או מטיבה. בעיני היא יותר מהכול טופו של המציאות. אנחנו כמשתמשים קובעים את אופייה וטעמה.

לפני ההבנה של כל אפליקציה ורשת חברתית תורנית, חשוב שנכיר את המרחב, על יתרונותיו וחסרונותיו.

הרשת לא המציאה כלום בכל הקשור להתנהלות האנושית, אך לרשת שלוש תכונות שהמרחב הפיסי חסר אותן:

• היא משמשת כמגבר הקול של המציאות
• היכולת שלה יוצרת אפקט צונאמי בחוויה של המשתמש
• והיא כמובן נצחיות

מגבר הקול של המציאות
העולם הפיסי מציב לנו גבולות ברורים. צעקה יכולה להגיע לכך וכך מרחק, עיתון מודפס ישמר יומיים, שלושה לכל היותר, אומן מצליח יצליח למלא אולמות בעשרות אלפי מעריצים, וכאן זה מסתיים.
לפוסט, תמונה, כוכבים ברשת, הגבולות האלו לא מוכרים. אם לג'סטין ביבר 40 מיליון עוקבים בקירוב, מה הפלא שכל סרטון שלו שעולה ביוטיוב נצפה למעלה ממיליארד פעמים (לפחות..) לטראמפ 34 מיליון עוקבים בטויטר ולראש ממשלתנו למעלה ממיליון.
כל מילה או תמונה ברשת חזקות יותר ועשויות לזכות באין ספור צפיות (הקשבות)

אפקט הצונאמי
קשה להבין ולהכיל את המהירות שבה שמועה, אמירה, תמונה, מופצות ברחבי הרשת. איש לא יכול להכין את עצמו לכך. כשמדובר באזכור חיובי, הכול נחמד ונעים, אך כשמדובר בתוכן מביך או פוגע- כנראה שאין דרך אמיתית להקל על הנפגע. (הרצל? שרון פרי? עדן בן זקן? אריאל רוניס?).

נצחיות
התכונה האחרונה ובעיני הקשה ביותר לתפיסה היא הנצחיות. לא בטוחה שניתן באמת להגדיר - מהו נצח? עד מתי הוא נמשך? והאם הנצח ברשת ארוך יותר מהנצח הפיסי? 

להבנתי הנצח ברשת קצר יותר אך עלול להיות אלים יותר. (מי זוכר את מעבד התמלילים איינשטיין או ICQ )
תמונה שאנו מעלים היום יכולה לפגוש אותנו בעוד 10 שנים . מעשה או פוסט שתועדו ועלו לרשת הופכים כמעט באופן אוטומטי להיות חלק מקורות החיים שלנו. וכך נוצר הנצח הדיגיטלי.
על כל אלו אני אומרת ניחא. הבעיה האמיתית בעיני היא כשאנחנו משפיעים על ה"נצח הדיגיטלי" של ילדינו ומעלים תמונות שלהם מבלי לחשוב על איך יגיב הילד בעוד כך וכך שנים, מבלי לחשוב שהתמונה עלולה להמתין להם שם, ולצוץ ברגע הכי לא מתאים להם.

בצד המידע, החברים והזמינות קיימים כמובן גם האתגרים שהופכים את עולמנו למורכב יותר. (כמה משעממים היו החיים אם הכול היה כל כך פשוט).

אז מה יש לנו שם?

שימוש מופרז במסכים
ראשית חשוב להדגיש כי כל נושא ההתמכרות עדיין שנוי במחלוקת. אף אחד מהארגונים הרפואיים לא הגדיר את השימוש המופרז במסכים כהתמכרות.
בכל מקרה ההתמכרות או השימוש המופרז אינם למסך או לאינטרנט אלא לתוצרים. משחקים, פורנוגרפיה, מידע, חדשות...
ארגון הבריאות העולמי הגדיר מוקדם יותר השנה  את ההתמכרות למשחקי מחשב כהפרעה נפשית. פרט להגדרה זו כל יתר הטענות להתמכרות  לא קיבלו עדיין הכרה מקצועית.
יחד עם זאת, מיותר בעיני להתעקש על סמנטיקה. התלות של מרביתנו במסכים היא משמעותית, ומשפיעה ללא ספק על אורחות חיינו. מצבם של הילדים ככל הנראה לא טוב משלנו..

הוויתור על הפרטיות
הידעתם שהווייז לוקח בחשבון את תרבות הנהיגה שלנו כשהוא קובע כמה זמן ייקח לנו להגיע מיעד אחד לאחר? 

הידעתם שגוגל מכירה אותנו לפעמים טוב יותר מאתנו? די לנתח לאורך זמן את החיפושים שלנו, המקומות בהם אנחנו שוהים יותר.. זוכרים שהמייל שלנו (GMAIL), היומן שלנו, הם בעצם טריטוריות "גוגליות" שאנחנו "מורשים" לעשות בהן שימוש? ופייסבוק.. מה לא נאמר על המידע המצטבר עלינו בפייסבוק? לדעתי כמעט הכול - ולא אמרנו די.
ברור לכולנו שהתשלום לאפליקציות ולרשתות החברתיות החינמיות, הוא במידע הפרטי שלנו הנאסף על ידן והופך מטבע עובר לסוחר.

מנגד עולה השאלה- באוקיינוס המידע סביבנו ועלינו, מתוך ההנחה שבמילא הכול ידוע מה זה כבר משנה? זה משנה במקומות שזה משנה. היום קשה לדעת מה תהיה ההשפעה של עודף המידע שמצטבר עלינו. יתכן שהוא יתפוגג ללא כל השפעה, יתכן שייהפך לאמצעי שיכול לפעול נגדנו או נגד מי מיקירנו. 

והאתגר המוביל...   

בריונות ואלימות ברשת
אין ספק כי התכונה המדוברת ביותר, המדאיגה ביותר והמורכבת ביותר לטיפול היא הבריונות ברשת.
לפני שנצלול לפרטים, כדאי שנהיה ערים לעובדה כי למעלה מ-60% מהבריונות ברשת נעשית ע"י מבוגרים כלפי מבוגרים. יחד עם זאת, כאן ללא ספק הילדים והצעירים "מנצחים" במקוריות ולעיתים גם ברמת הרוע המופגנים במרחבי הרשת.

כשאנחנו אומרים בריונות ברשת אנחנו מתכוונים להתנהגויות האלו:

• פרופיל מזוייף
• איומים
• הפצת תמונות
• התחזות
• הכפשה
• חרם                       

תחת התכונה הזו של הרשת מקופלות ההתנהגויות שאנחנו מכירים טוב כל כך. הפצת תמונות של ידוענים, בצד תמונות של ילדינו (ובעיקר בנותינו). פתיחת חשבונות פיקטיביים רק לצורך פגיעה באחר, פעילות ברשת בהתחזות לאחר כדי לפגוע הן באדם אליו מתחזים והן באחרים.

אך החרם, החרם הוא נחלת הצעירים כמעט באופן אקסלוסיבי.
הווריאציות לנושא החרם אינן נגמרות, מהחרם המסורתי של פתיחת קבוצה ללא הקורבן, דרך הכנסה והוצאת הקורבן שוב ושוב מקבוצות, ככלי נשק וכלה בסקרים מבזים שנעשים באינסטגרם כלפי נער או נערה.

לא חייבים לדעת איך עושים "סטורי" באינסטגרם, או לעשות קליפ במיוזקלי, כדי להבין את כוחה של הרשת. לא חייבים לשלוח תמונות בסנפצ'ט כדי להבין קצת יותר לעומק את עולמם של הצעירים היום. די שנדע שקיים, די שנכיר את האתגרים, די שנתן דוגמה אישית!

קצת נתונים:

• הגיל הממוצע לתחילת השימוש באינטרנט הוא 2.5
• בני נוער מקבלים ושולחים בממוצע למעלה מ- 1800 "ווטצפים" ביום
• גיל המעבר לסמרטפון (בין א' לב') 
• 55% מבני הנוער שומרים תמונות מביכות בסמרטפון שלהם 
• המגדר המותקף ביותר- ערבים (37% ממופעי הבריונות ברשת)
• 190,000 ביטויים מיזוגניים בשנה ברשת

מאת: אורנה היילינגר - מנהלת נטיקה כלים להתנהלות דיגיטלית באיגוד האינטרנט הישראלי. 

המאמר פורסם במגזין ביו של עיתון הארץ בשיתוף אגודת ניצן, בנושא: חלון לעולמם הרגשי והחברתי של ילדים בעידן הרשתות החברתיות, ספטמבר 2018.