הזמינו את הרגשות לבית הספר / פרופ' שכטמן
לפני שנים רבות כתב קרל רוגרס, מגדולי ההומניסטים שקמו לנו, בפתח ספרו ,"בית הספר מזמין את תלמידיו להביא את ראשם ובלית ברירה מאפשר להם להביא גם את הגוף הנושא אותו, אך את רגשותיהם הוא מבקש להשאיר בבית". עברו כ-50 שנה מאז והרבה לא השתנה בחינוך. מורים מעדיפים לפנות אל תפיסות התלמידים ומתעלמים מן הרגשות המלווים אותם. הם מסתתרים תחת הטענה שבית הספר ייעודו ללמד והצלחתו מתבטאת בהישגים עיוניים, מתעלמים מרגשות של כאב, חרדה, כעס, תסכול, אכזבה, נקם ועוד, רגשות שהינם מקור להעדר מוטיבציה, להפרעות התנהגות, לתוקפנות.
אני זוכרת תלמידת כיתה ה' שאמרה לנו בקבוצה "איך אני יכולה להתרכז בלימודים כשאני לא יודעת מי אבא שלי? כל השיעור אני חושבת מי הוא ואולי אפגוש אותו בשכונה ולא אדע אפילו שזה הוא." ילדה אחרת ספרה "אני חושבת בשיעור על אמא - אולי היא ניסתה להתאבד שוב? אחרי הלימודים אני רצה הביתה לראות אם הכל בסדר, אני לא אוהבת להכין שעורים כי אני רוצה להצחיק אותה". מתבגר עם הפרעות קשב והיפראקטיביות מסרב ללכת לבית הספר כי החברים דוחים אותו, "אני מרגיש חולה, תמיד כואבת לי הבטן כאילו בלעתי כדור אש, ככה שורף לי מבפנים", הוא מסביר. ילד מחונן אומר "אני אוהב את שיעורי התגבור במתמטיקה, זה ממש כיף אבל כשאני חוזר לכיתה כולם מחמיצים לי פנים כאילו אני ייצור מהחלל החיצון, גם קוראים לי בשמות גנאי כמו "ויקיפדיה", הייתי מעדיף להיות כמו כולם". אלו דוגמאות מעטות משלל התחושות והחוויות שתלמידי בית הספר נושאים עמם ואשר עומדים בדרכם לקראת שביעות רצון מעצמם, מבית הספר ומהחיים.
ניתן לתת מענה לקשיים רגשיים של תלמידים בצורות רבות, ביניהן-התערבות ייעוצית וטיפולית באופן פרטני ובקבוצות קטנות, התערבות ייעוצית בכיתה, עבודה עם המורים וההורים (במידת הצורך). מחקרים שמלווים את העשייה המוצעת הראו שלהתערבויות השונות יש תוצאות טובות וניתן באמצעותם לא רק לסייע לילדים רגשית אלא לאפשר להם התפתחות פסיכולוגית וחברתית בריאה. טיפול קבוצתי נמצא מסייע לילדים ליצור יחסים יותר קרובים עם חברים, לצמצם חרדות, להתגבר על חוויות טראומטיות, לצמצם את התנהגותם התוקפנית וכלל סימפטומים מטרידים, ואף לשפר הישגים לימודיים. השיפור בהישגים לימודיים מעניין במיוחד, ראשית, מפני שאיננו מטפלים בנושא הלימודים בקבוצות באפן ישיר, ושנית מפני שהישג זה קשור למטרות בית הספר. אז איך מגיעים להישגים לימודיים דרך טיפול קבוצתי? בקבוצות אלו מתאפשר לילדים לבטא את שלל הרגשות המעיקים עליהם, מבלי צורך להסתיר ולהעמיד פנים. הקבוצה פועלת כקבוצת תמיכה שמבטאת חיבה ואהבה, קבלה והכלה, ואף מסייעת לפתור בעיות. הישגים אלו אינם תוצאה של הוראה והדרכה אלא תוצאה של חוויות מתקנות ביחסים בין אישיים, אשר מעצימים את הילדים ומאפשרים להם לפרוח. למצער, לעיתים הקבוצה הנה המקור היחידי של תמיכה העומד לרשות הילדים.
הקבוצה הקטנה אינה מקור יחידי להעצמה. התערבויות כיתתיות לשיפור אקלים חברתי בכיתה נמצאו גם הם משפיעים על תיפקוד טוב יותר של התלמידים. התערבות כיתתית תורמת לתחושת שייכות שהנו כוח טיפולי רב השפעה ומהווה גורם מעכב לבדידות, לחץ, חרדה ותוקפנות.
אם קיימות דרכים מוכרות לשיפור חברתי, רגשי, ולימודי, מדוע מצבם של התלמידים בבתי הספר בארץ אינו משביע רצון? התשובה היא שצרכי התלמידים עולים בהרבה על ההיצע הטיפולי. יש להחזיר את המרכיבים הטיפוליים למורים. הם המתאימים ביותר להתייחס אל התלמיד כמכלול אחד הכולל את התחום הלימודי, החברתי, והרגשי. הם באים במגע התכוף ביותר עם התלמידים ורואים אותם בפרספקטיבה הרחבה ביותר. המגע הבין-אישי החיובי בין מורה לתלמידו הנו נקודת מפתח להצלחת התלמיד. בשני מחקרים עדכנים מצאנו שמורים בתפקיד טיפולי ביצעו את תפקידם בהצלחה רבה. במחקר אחד, מורים טיפלו בתלמידים שזוהו כבעלי דרגת תוקפנות גבוהה, בקבוצות קטנות. תלמידים אלו צמצמו את דרגת האלימות באופן מובהק בהשוואה לקבוצה של ילדים דומים אך ללא טיפול. המורים למדו במכללת גורדון בתוכנית מ.א. הנקראת "הוראה משלבת. המורים גילו מוטיבציה אדירה ללמוד כלים טיפוליים, וגם אלה שלא הבינו את מהות הקורס שינו את דעתם לאחר שהתנסו בטיפול. מורה אחת פנתה אלי בתחילת הקורס בטענה שהיא מורה מקצועית ולכן אינה יכולה לבצע את המשימה. הבהרתי לה .שגם מורה מקצועית מתמודדת עם ילדים קשים בכיתה. בסוף השנה היא הגישה את עבודתה ובעיניים דומעות מהתרגשות אמרה "לא ידעתי שאפשר ללמד בלי לכעוס, עכשיו שאני מכירה אותם איני כועסת עליהם יותר".
במחקר השני, למדנו מתכשרים להוראה ללמד באופן ריגושי. אם בדרך כלל, מורים מלמדים ברמה של מידע והבנה, הוספנו את הרמה הרגשית שבה התכנים מתחברים לעולמו הרגשי של התלמיד. הממצאים הצביעו על ירידה בהפרעות משמעת בכיתה, מבלי לפגוע בהישגים הלימודיים של התלמידים. התערבות ייעוצית באמצעות תכנים ייעוציים משפרת את האקלים הכיתתי, מטפחת את האינטלגנציה הרגשית של התלמידים, ואף חסכונית מבחינה כלכלית.
כדי שבתי הספר יהפכו למקום שנעים להיות בו יש צורך במורים מצוינים, כאלו שהינם בעלי מוטיבציה ויכולת לטפל בילד כיישות כוללת בה רגשות הם מרכיב מרכזי. יכולת כזו אינה בהכרח מולדת, היא דורשת הכשרה ומיומנויות ואת אלו יש להקנות למורים מתחילת הכשרתם. להערכתי לא מספיק נעשה בתחום זה במכללות ובאוניברסיטאות וגם לא בלימודי המשך. הגיע השעה לחשוב על אינטליגנציה רגשית בנוסף לאינטליגנציה הקוגניטיבית, אצל התלמידים וגם אצל המורים כי היא המפתח להצלחתם בחיים ולשביעות רצונם מהחיים. באחד הכנסים שאלה אותנו משתתפת "איך זה שסיימתי מסלול מחוננים ושני תוארי דוקטורט ואני לא מצליחה למצוא עבודה"? מתוך הצורה בה נשאלה השאלה היה ברור שבית הספר התעלם מעולמה הרגשי ותהיתי בעצב איך זה שאיש לא ראה ולא הושיט עזרה?