"מרוץ עכברים" - שילוב בין הורות וקריירה בעידן המודרני / ד"ר מלי דנינו
"די, זה כבר עובר כל גבול – כל יום מריבות, צעקות, חוסר התחשבות טוטאלי. בזבזתי אתמול שעתיים תמימות על חיפוש של טופס ההסכמה ליציאה לטיול השנתי, שצריך להחזיר מחר, זה אחרי ששבועות אני מזכירה לגל להביא לי אותו ואחרי שסיכמנו בפעם האלף שזאת האחריות שלה. הפכתי כל פינה בחדר המבורדק שלה – ורק אז הגברת נזכרה שהשאירה את הטופס בלוקר שלה עם עוד כמה חפצים! אז מחר כבר אצטרך להגיע איתה מוקדם לבית הספר כדי לקחת את הטופס, ורק זה עוד חסר לי – לנסות להעיר אותה מוקדם יותר, זה הרי לוקח שעות, שעות! וזה קורה כמובן ביום הכי פחות נוח לי בשבוע!" (מתוך הספר "לשחרר באהבה", מלי דנינו, 2016).
מכירים סיטואציה כזו או דומה שבה אנחנו כהורים "נקרעים" בין התפקיד שלנו כהורים ובין המחויבויות שלנו לעבודה? המתח שאנחנו צוברים בכל יום שעובר והמחשבה שעוברת לנו בראש איך לשלב בין הורות לקריירה?
מציאות חיינו והיחסים עם הסובבים אותנו השתנו לבלי הכר בעקבות הטכנולוגיה המתפתחת בצעדי ענק. יהיו אלה שיגידו שהטכנולוגיה היא זו שמאפשרת לנו לשלב בין תפקידי חיים שונים, ובעיקר בין קריירה להורות, אולם יש שיטענו כי לגמישות הזאת יש היבטים שליליים. שלא כמו בעבר, כששעות העבודה היו קבועות ומקובלות והיתה הפרדה מוחלטת בין העבודה לבין הבית. כיום באמצעות הטלפון החכם, מגיעים אלינו לכל מקום המיילים, הודעות הווטס-אפ והטלפונים, כמעט בכל שעות היממה. למרות הרצון להיות עם הילדים ולהקדיש להם את מירב תשומת הלב, נראה שההורים אינם מצליחים לעשות את ההפרדה בין התחומים והעבודה פולשת לתוך המרחב ההורי. יחד עם זאת, קיימת גם מודעות גדולה לחשיבות של נוכחות הורית, לדאגה להתפתחות הילדים, לצורך בחוגים ובפעילויות פנאי ובזמן הורי משותף. נוכח ציפיות אלו נראה כי ההורים אבודים ומאבדים שליטה.
נשאלת השאלה מה עושים? כיצד ניצן לעזור לעזור להורה בעידן המודרני? איך לשמור על איכות הקשר בין ההורה וילדו? מהם הגבולות שההורה צריך לשים לעצמו כדי להיות פנוי בעבודה ובבית?
הצעד הראשון הוא להכיר במצב שבו אנו נמצאים, כי הכל תלוי בנו! אנחנו אלה שצריכים לקחת שליטה ואחריות על סוג החיים שאנו רוצים עבורנו ועבור ילדינו, אנחנו אלה שצריכים לקבוע את הגבולות בחיינו.
– ההורים לא צריכים לוותר על ההגשמה העצמית שלהם, אחרת הם ימצאו את עצמם מתוסכלים ומרירים, מה שישפיע כמובן על האווירה בבית. כמו כן, שילוב מוצלח של הורות וקריירה מהווה מודל נכון עבור הילדים שידרשו לבצע שילוב זה בעצמם בעתיד. זכרו כי הורה מאושר = ילד מאושר.
– נוכחות הורית אינה נמדדת במספר השעות בהן ההורה נמצא עם ילדו, אלא באיכות הזמן ובעיקר בנוכחות האינטימית המשותפת, המאפשרת להורה להיות עם הילד בהקשבה מלאה ובתחושת קרבה. זה מה שיאפשר להורה להיות משמעותי וחשוב בחייו של ילדו.
ההתקשרות הבטוחה עם ההורה היא הבסיס האיתן ליצירת מערכות יחסים יציבות ובטוחות בעתיד. הטכנולוגיה מזמנת אפשרויות תקשורת בערוצים שונים: תמונות בווטס אפ המשפחתי, בפייסבוק ובאינסטגרם ונותנת להורים תחושה שהם נמצאים עם ילדיהם גם כשאינם פיזית לידם.
– לפחות בשעות הערות של הילד יש להשתדל לא לקחת את העבודה הביתה. שחיקת ההורים נובעת פעמים רבות מהעיסוק בו-זמנית בשני התחומים הללו, כאשר המשימות ההוריות נכנסות לתוך העבודה וכאשר משימות העבודה פולשות לזמן האיכות עם הילדים. השתדלו להימנע משיחות טלפון והשבה למיילים בזמן הבילוי עם הילדים. בארוחת הערב המשפחתית למשל, נסו להפחית בהימצאות מול המסכים וכבדו את הזמן המשותף היקר מפז. זוהי דוגמה לכבוד שאנחנו נותנים למערכת היחסים במשפחה וזו גם הזדמנות להוות מודל לילדינו בנושא זה.
– כדי להפיק את המיטב מהזמן המשותף, יש לשאוף לחפש תחומי עניין בהם גם אתם, ההורים, וגם הילדים נהנים מאוד. מרכיב ההנאה בפעילות של הילד וההורה יבטיח המשכיות, חוויות משותפות מצטברות ונושאי שיחה משותפים.
– למדו את הילד לקחת חלק פעיל בכל משימות הבית, בהתאם לגיל וליכולת. טפחו עזרה הדדית בין אחים ואחיות, ולמדו אותם עזרה לזולת והתנדבות, את המשמעות של עבודה ולהרוויח כסף ושלא הכל מובן מאליו. הקשר שייוצר ביניכם לבין ילדכם יהיה חזק הרבה יותר כאשר תלמדו להיעזר בו. זהו קשר שמבוסס לא רק בזכות מה שאתם מעניקים לו, אלא גם בזכות היכולת שלו להקשיב ולסייע לכם. זוהי ההזדמנות ליצור הדדיות בקשר.
– כדברי הפסיכואנליטיקאי ויניקוט, מספיק שנהיה הורים "מספיק טובים" (good enough""), שנעשה את המיטב שאנחנו יכולים, שנלמד שטעויות הן אנושיות, שנמצא זמן גם עבור עצמנו, ושבעיקר נעניק לילדינו אהבה שאינה תלויה בדבר.
לסיכום, במקומות שאנו פוגשים אנשי/נשות קריירה שמצליחים/ות לשלב בין משפחה לקריירה נזהה שיתוף פעולה בין בני הזוג ובין הילדים כך שכולם לוקחים חלק פעיל במשימות הביתיות ובעזרה אחד לשני. כמו כן נזהה גמישות וניהול זמן, שכן אם לא ננהל את הזמן הפרטי שלנו ונקבע פרק זמן לכל דבר, נמצא עצמנו לחוצים מאוד. ברגע שאנו מתכננים את הדברים שחשובים לנו באמת וקובעים סדרי עדיפויות, אנחנו יכולים להתנהל בצורה יותר מאוזנת . בנקודות בהן אנו מתלבטים, ניתן לשאול את עצמנו – על מה אני לא אסלח לעצמי בפרספקטיבה של זמן?
הכותבת היא מנכ"לית אגודת ניצן, מפתחת שיטת ה- (C.C.E Emotional Cognitive Coaching)
לאימון הורים. מחברת הספרים "ההורה כמאמן" ,"המדריך לאימון הורים" ו "לשחרר באהבה".