השקת הספר ”המדריך לאימון הורים” / מלי דנינו, מנכ”לית ניצן
ביום ב' 4/4/2011 התקיים ערב מרגש לרגל השקת הספר "המדריך לאימון הורים" מאת מלי דנינו, מנכ"לית ניצן. האירוע התקיים בחנות תולעת ספרים בת"א, בנוכחותם של מקורבים רבים: חברי הנהלה, יושבי ראש ומנהלות סניפי ניצן, מתנדבים, מאמנים, אנשי מקצוע , הורים שעברו אימון באגודת ניצן , וידידים של האגודה.
שרון אילון, חברת נשיאות "לב אוהב" וידידה טובה של אגודת ניצן, הנחתה את הערב וספרה על הקשר המיוחד שלה עם אגודת ניצן:
"את מלי פגשתי דרך ההורות, שתינו יצאנו מראיון ברשת והתחלנו לדבר, מלי על התינוק הראשון שלה הספר "ההורה כמאמן" ואני על תוכנית ההורות שהגשתי באותם ימים. הפגישה המקרית בינינו הולידה פגישות רבות במהלך השנים הללו שבמהלכן ציידנו מספר סניפים של ניצן במחשבים מתקדמים הפועלים ברשת, גייסנו מימון לתוכנית העוסקת באוריינות מחשב אשר פועלת בימים אלה במספר סניפי ניצן ויש לנו עוד הרבה חלומות משותפים..."
עפרה אלול, יו"ר אגודת ניצן, סיפרה בהתרגשות כמה חשוב הספר החדש למאמנים ולהורים. לדבריה: "בכל פעם שאני מדברת עם מלי, אני מרגישה שאני בתוך אימון. אני מספרת לה משהו, והיא ישר שואלת אותי- אז מה את מרגישה בנוגע לזה?, כיצד את חושבת לפתור את הנושא?... מבחינתי מלי היא המאמנת שלי כבר שנים מבלי שאני ארגיש. ברגישות אמיתית היא מדברת עם ההורים שמגיעים לאימון, לא שוברת את רוחם, דרך אמפתיה כנה היא מראה להם את הדרך לחקירה ולמציאת התשובה שמתאימה להם".
בהמשך נשאה דברי ברכה, הגב' דליה, מנכ"ל מכון יעדים, אשר סייעה בהפקת הספר:
מלי יקרה,
"לפני למעלה משנה ומחצית נפגשנו, עיניך ברקו במיוחד, היתה לך יצירה ביד -המדריך לאימון הורים.
טווית את החלום ביחד עם כל הצוות שלכם במשך שנים של עשייה, והיום הוא נולד ויוצא לאור.
ספרים רבים סייעתי להשיק בימי חיי, אך בטורבו כמוך לא נתקלתי. שילוב של איש מקצוע ואיש חזון וחלום, שילוב של רגישות אדירה עם תובנות ניתוח מעולות, שילוב של פורץ-דרך עם בוחן כל צעד ומנתח מהלכים.
מלי, ניצן ופעילות ההורים עבורך אינה עבודה, זהו מפעל חיים ותוצריו באים לידי ביטוי בספר שלפנינו, אותו יצרת עם סיוון-תחקירנית יסודית שארגה את היסודות ליצירה שלפנינו.
על הספר:
- המדריך לאימון הורים הוא אכן תרגום מפגשים עם הורים לתוכנית עבודה ייחודית, כפי שאת מגדירה. ספר הזורם על הציר שבין מענה לצורך להורים מתוך שיתוף רגשי ועד לשינוי דפוסי התנהגות כדרך לפיתוח תהליך אימון הורים.
- תבנית המפגשים היא שיוצרת את ייחודיות הספר.
- השילוב של הזרימה המקצועית, התובנות למאמן לצד המגוון הרחב כל כך של ניסיון השטח, הוא שמייחד אותו.
- פעמים רבות אני נתקלת באנשי מקצוע המבקשים לכתוב ספרים על בסיס ניתוח תיאורטי בלבד, או על בסיס פיילוט מצומצם. הספר המדריך לאימון הורים הוא פסיפס אדיר של ניסיון מצטבר, מאות הדוגמאות שבספר מאפשרות למנחה ולאיש המקצוע לצעוד בתוך מגוון ענק של התנסויות.
הספר כתוב גם בשפה כפי שאת מכנה "בגובה העיניים", נכון גם לשימוש הורים מתעניינים המבקשים להתמקצע בתפקידם כהורה, אם כי, ולא פעם אמרתי לך, שההצלחה המדהימה במודל שיצרת עם הצוות בניצן יהיה בספר השלישי, שיגיע לכל הורה בכול העולם.
- הספר הוא אוניברסאלי, הדוגמאות אוניברסאליות.
- שפת הספר ציורית. אהבתי משפטי מפתח עדינים השזורים בספר כמו:
"ההורים זקוקים לסיוע בהמשגת רגשות" או "המאמן משול לאדם המאיר בפנס".
או מונחים מתוך עולם המטאפורה הספרותי כמו:
- "הפרדת צבעים" – הכוונה ללימוד דיאלוג הורה-ילד ללא דעות קדומות
מצד ההורה.
- "דפי ניווט". ועוד...
- מעלה חשובה יש למבניות של הספר: 12 מפגשים ועוד אחד, כאשר לכל מפגש תבניות חוזרות. בכל מפגש מילות רקע שכוללות את מטרות המפגש. בכל מפגש ליווי דוגמאות לצד חומר תיאורטי ובהם סוגי קשיים וצרכים שהביאו הורים למפגשים. לכל מפגש שאלות מנחות רבות והמלצות לדיאלוג הורה-מנחה ובכל מפגש דפי אימון להורה לעיצוב יומן מסע. בנוסף, לכל מפגש תמצית גרפית לפרק ודפי עבודה ומשוב, היוצרים תוקף להורה ואפשרות מעבר לרמה אינדיבידואלית. גם המפגש ה-13 הוא מחקרי וייחודי – מפגש לאחר חצי שנה שמאפשר רפלקציה.
את אישיותה של מלי כאשת המקצוע שטוותה ביד רמה את חוטי המסרים ועבודת הצוותים בתהליך ליצירת המודל שבספר, ניתן לסכם במילים שהיא עצמה הביעה: "מאין להתחיל – שואל ההורה, מאין שנוח לך, מהיכן שמתאים לך להתחיל"...
גם הקריאה בספר מומלצת בדרך שכזו: מאין להתחיל? כמובן מהמבוא אך לאן להמשיך כדי להבין? מהסוף להתחלה, מקטעי הדוגמאות...
כל דרך לקריאת הספר תהיה מתאימה.
ועוד מילה לסיוון, הצעירה הנמרצת שעל-יד המעשה. התחקירנית שעסוקה בפרטים, הדיאלוג המתמשך בינה לבין לירם ממכון יעדים לימדו אותנו על החשיבות האדירה של כל מילה במעשה החינוכי, על החשיבות של כל גרף שעוצב כסיכום לפרק. מאחר והוא עולם ומלואו, הבדיקה והבחינה שלו כמשקף תהליך, היו רפלקציה לעבודה הקשה והמשמעותית שנעשתה.
המדריך לאימון הורים כפי שנאפה במטבחה של מלי, הוא לא עוד ספר מקצועי שיונח על המדף אלא מדריך לחיים לאנשי המקצוע מחד, ולמאות אלפי הורים שנזקקים לו ביומיום וסיפורם מושמע ברובד נוסף של קריאה בספר.
מלי יקרה, מיכל, שהלכה למעשה מובילה את תחום ההורים בניצן וניסיונה עם קבוצות העבודה מובא בספר.
סיוון המקסימה, "האימון הוא מלאכת מחשבת ואם תרצו אמנות" כתבתן, ואכן כך, המדריך לאימון הורים הוא מלאכת מחשבת.
אמרה לי פעם מורתי וידידתי הסופרת אסתר וורצל שטרייט על ספר ילדים שכתבתי, שלכל ספר יש את המזל שלו בהיוולדו. אין לי ספק שהספר הנוכחי נולד עם המון מזל וגם מתוך המון אהבה לנושא ולמשפחת ההורים בניצן.
יישר כוח!
דליה שטנצלר, מנכ"ל מכון יעדים וכל משפחת יעדים.
מלי דנינו, מנכ"ל אגודת ניצן, הודתה בחום בהתרגשות רבה לכל האורחים ולכל העוסקים במלאכה:
"בראש ובראשונה ברצוני להודות לענת כצלנסון, רכזת תוכנית האימון של אגודת ניצן. בזכותה התוודעתי לעולם האימון ולמדתי על הפוטנציאל הגלום בו. למיכל מולדבסקי, ראש תחום הורים באגודת ניצן, על אמונתה ועבודתה בתוכנית האימון. רוצה להודות לסיוון האפט-נפתלי, שעבדה ימים ולילות בליקוט הידע, באיתור סיפורי הורים ועוד. לעופרה אלול, על תמיכתה בכל שלב ושלב בפיתוח תחום ההורים בכלל, ותחום האימון בפרט בניצן. עופרה האמינה בספר ודחפה לכך שיצא לאור. והיו עוד אנשים רבים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהתהליך: פרופ' ציפי שכטמן, שלום רותם, תלמידי אגודת ניצן, הורים, מאמנים ועוד רבים וטובים אחרים, שבלעדיהם הספר לא היה יוצא לאור".
מיכל מולדבסקי, ראש תחום ההורים באגודת ניצן, ברכה את מלי בשם צוות המרכז.
חנה צימרמן, אם לשני ילדים מחוננים עם ליקויי למידה, ספרה על התמודדותה עם 2 ילדים עם ליקויי למידה ועל השינוי המדהים שחל בחייה מאז שהגיעה לאגודת ניצן:
"כשאני הייתי בגילו, הייתם הרבה יותר קשוחים אלי". "כשאני איבדתי דברים, כעסת עלי נורא, וכשהוא מאבד, את חושבת שכל הכבוד לו שהוא מצא פיתרון איפה לחפש. למה זה?". "לי לא אמרת כל הכבוד כשהתנהגתי ככה בגילו! את לא מחנכת אותו טוב!" משפטים כאלה היו מוטחים בי מפי ביתי הבכורה כשהייתה בת 15 על בסיס יומיומי ולפעמים כמה פעמים ביום. הם כמובן היו מלווים בטרוניה וכעס, וכשהיה אפשר – נוספה גם טריקת דלת החדר.
את התשובה שלי, היא כבר הכירה, וכעסה מראש גם עליה –
"את צודקת. חבל שלא ידעתי אז את מה שאני יודעת היום. אני מצטערת שעליך ובזכותך אני לומדת הכל, ויודעת טוב יותר, בזכותך, אבל רק אחרי... ובתי המקסימה והיקרה לי כל כך – למדתי! בגרתי! ואני לא יכולה להישאר באותו מקום ולהמשיך לנהוג כאילו שאני לא יודעת טוב יותר. למדתי מהנסיון איתך, ולכן אני מגיבה איתו (אחיה שהיה בן ה-9) אחרת. אני מקווה שזה נכון יותר."
וכשאין לה לאן לברוח – והיא שומעת את התשובה, היא מיד אומרת שזה לא פייר, ואני נאלצת להסכים איתה, אכן חבל מאוד שלא הגעתי לאגודת ניצן – קודם.
כי מאז שבתי הבכורה הייתה קטנה, אפילו מאז שהייתה תינוקת, היא הייתה אחרת. היא לא קראה את ספרי ההתפתחות לתינוקות, וההתפתחות שלה הייתה ממש שלא לפי הספר. היו דברים בהם התפתחה מהר מאוד, ודברים אחרים שבהם ממש לא! אף פעם לא אהבה ללכת לגן – תמיד הרגישה שלא משחקים איתה, הרגישה ש"הם" ביחד והיא לא (כמובן שזו רק התחושה הסובייקטיבית שלה, והגננות תמיד אמרו ש"יש לה הרבה חברים – היא אף פעם לא לבד".) היא תמיד ערגה לחברת ילדים, ואף פעם לא ממש ידעה לבדה, בלי התיווך שלי, מה לעשות בחברת ילדים אחרים.
היא הוגדרה כ- clamsy – שלמרבה ההפתעה זו לא "קללה" אלא הגדרה נוירולוגית. זה אומר שהשליטה של המח, על הפעולות, הגסות והעדינות, לא מספיק מפותחת. זה אומר שהיא שפכה את השוקו על החולצה רגע לפני שיצאנו לבית הספר, שהקורנפלקס תמיד מפוזר אחרי שאכלה - כאילו שאכלו שם 70 ילדים, וזה אומר – שספורט זה ממש לא הצד החזק שלה, ובגיל הצעיר – ספורט זה אחד הדברים העיקריים לפיהם אתה מודד את עצמך, ולפיהם אתה נמדד. אולי הדבר העיקרי. ולכן, כמובן – היא תמיד הרגישה שהיא לא בסדר, שהיא לא מצליחה לשלוט מספיק טוב, אין לה הבטחון הדרוש בגיל הזה – בדבר הבסיסי ביותר – בגוף שלה. זו תחושת מקולקלות, וכשצעירים, לא יודעים מה בדיוק מרגישים, אבל ההרגשה תמיד שם.
ואיך לא תהיה תחושה כזו, כשההורים מוכיחים אותה יום אחר יום וכמה פעמים ביום – איך שוב שכחת להביא את המשקפת משיעור שחיה? את יודעת כמה עולה משקפת??? למה את לא נזהרת כשאת אוכלת? שבי יותר קרוב לשולחן! תסתכלי על הכפית... איך לא מצאת את המחברת – הרי היא הייתה בתא השני בתיק שלך!! ועוד כהנה וכהנה שטויות של הורים שעוד לא למדו כלום, הם פשוט מכירים את עצמם ואת מה שהם חושבים ש"צריך" להיות...
היא גדלה ולא ציירה מספיק – שאלתי את הגננת – מה לגבי ציורים, איך כל הילדים מביאים הביתה ציורים, והיא לא? הגננת אמרה שזה לא נורא. אני הרגשתי, באינסטינקטים של אמא – שזה לא טוב.
הלכנו לאבחון של מרפאה בעיסוק – והתחלנו בטיפול. איך להחזיק את העיפרון, איך לתכנן את התנועה, לחזק חגורת כתפיים, וכד'. המרפאה בעיסוק אמרה שהילדה מאוד מאוד חכמה. ברור – לאיזו אמא יש ילדה שהיא לא מאוד חכמה?
רצינו להעלות אותה לכיתה א' קצת קודם – אמרו שהיא לא בשלה היא לא מחזיקה נכון את העפרון, הקשים המוטוריים יפריעו. היא נשארה עוד שנה בגן, ונותרה לא בשלה מבחינה מוטורית והקשיים המוטורים - הפריעו...
המורה בכיתה א', ביקשה שנעבוד איתה על האות הזו, והאות ההיא, והילדה לא זוכרת את האותיות, מסיימת כיתה א' לא קוראת וכותבת בקושי אם בכלל.
ומצד שני היא אף אחד לא לימד אותה, ועוד לפני כיתה א היא ידעה לכפול שברים עשרוניים, לחבר שברים פשוטים וגם מה זה שטח ואיך לחשב שטחים של מרובעים ומשולשים. היא פתחה בעצמה את ההבנה והשיטה לעשות זאת.
אבל סדר הפעולות בבוקר – היתה משימה קשה מדי. מה צריך לעשות כשקמים? היא לא זכרה ולכן התנהלה כל בוקר באיטיות מרגיזה (מרגיזה את ההורים המממהרים...)
לארגן תיק הייתה משימה להורים. המורה בקשה חדשות לבקרים שנדאג למחדד, לקלמר בתיק, לחוברת הנכונה ושנחזור איתה על האות הזאת, והצליל הזה, והצרוף ההוא. בד"כ רוב הציוד היה בתיק, אבל בתנו – לא ידעה למצוא את הציוד, ומה שיצא מהתיק, לעולם לא חזר למקומו.
ולא הבנו איך תתכן הבנה לוגית כל כך מבריקה, ולא להצליח לזכור כמה אותיות, ולא להצליח להתארגן. המסקנה היחידה הייתה – היא מתעצלת! היא לא מספיק רוצה!
והילדה מתחננת – עוד מאז הגן, בכל בוקר מחדש – לא ללכת לבית הספר.
באמצע כיתה ב, בבת אחת, לקחה את הארי פוטר – וסיימה אותו – עוד הוכחה : כשהיא רוצה – היא יכולה... כאלה שטויות של טירונים... איך אפשר להגיד ככה לילדה שבעצמה לא יודעת למה עכשיו כן וקודם לא – כאילו שהיא לא מאוד מאוד רוצה שאני אהיה מרוצה....
היא כל הזמן בטוחה שתיכף יגלו שהיא לא כל כך חכמה כמו שנדמה, היא הרי אף פעם לא מספיקה לכתוב את התרגילים בחשבון, היא אף פעם לא מספיקה להעתיק מהלוח – וזה פוצע אותה נורא! תחושת המקולקלות רק גוברת.
כשילדים בכיתה אומרים לה– שזה לא חכמה שהיא פתרה את זה, או יודעת את זה – כולם יודעים שאת גאון, היא פשוט לא שומעת את זה. היא רק יודעת שהיא מרגישה שהיא לא שווה.
והיא מאחרת כל יום לכיתה. והמורה לא עוזרת במאומה. והמורה פונה אלינו ומבקשת מאיתנו שהיא לא תאחר, ואנחנו עומדים אובדי עצות מול ילדה שחולמת בבוקר, ועושה הכל באופן הכי איטי והכי לא ממוקד שרק אפשר – עושה הכל כדי לא להגיע לבית הספר. אתם יכולים להרגיש את הבקרים הטעונים שחווינו...
התעקשתי על קריאה, ועל כתיבה, ועל חוג ג'ודו בשביל הקואורדינציה, וחוג שחיה בשביל חגורת הכתפיים, חוג רכיבה טיפולית בשביל הצד הרגשי, כמו שיעצו לי היועצת, המורה, המרפאה בעיסוק, וגם הפסיכולוגית של בית הספר שכמובן שהייתי גם איתה בקשר. ברור שהייתי בוועד הורים. עם כל יועצת חדשה קבעתי פגישה לפני תחילת השנה.
והילדה – מרגישה מקולקלת ובטוחה שאף אחד בעולם לא יכול לעזור לה!!
עם המורה דיברתי כמה שיותר. ידעתי מצויין לתאר את הבעיות, אבל למורות לא היו פתרונות.
ובסוף כיתה ג' האבחון הפסיכו דידקטי אמר – שהיא דיסלקטית, ודיסגרפית – ושיש לה יכולות ניתוח והסקה וחשיבה לוגית – מדהימות. שהילדה מחוננת. משרד החינוך, מאז, כבר קבע שהיא מחוננת על – גאון. גם המורים שלה בכיתת המחוננים היום, אומרים שחוכמתה בולטת אפילו בכיתה הזו.
אני נותרתי המומה! איך לא ראיתי? איך לא הבנתי? החשבתי עצמי מעודכנת, מבינה – וכל הזמן הזה שכל כך הצקתי לבת שלי, שישבתי איתה על כרטיסיות מיוחדות שהכנתי לה – שתלמד את האותיות, שתלמד מילים- היא הייתה דיסלקטית ודיסגרפית?
וכל הכוונות הטובות שלי הוסיפו לתחושת חוסר המסוגלות שלה. והיא אומרת לי כל הזמן שאני לא מבינה אותה. כמה שהיא צדקה!!! הייתי עסוקה בלהאשים אותה שהיא לא מתאמצת מספיק.
והילדה חשה הקלה גדולה – אז היא לא לגמרי מקולקלת! זה רק דיסלקציה ודיסגרפיה. יש לזה שמות. זה נקודתי. ונתנו לה אישור לתחושה הפנימית שהיא חכמה, למרות שקשה לבטא את החכמה הזו בכתב. אז אולי יש בה משהו בסדר בכל זאת...
לא אלאה אתכם בכל תלאותינו הרבות מאוד. הדבר החכם שעשינו היה לשתף את מי שרק יכולנו ונראה כעשוי לתת טיפ מתאים. שיתפנו את אפרת דביר, חברה טובה, שאמרה חד משמעית – פנו למלי דנינו. היא תדע איך לעזור.
פנינו. מהרגע הראשון – הרגשנו שההתיחסות היא הוליסטית. שרואים את הילדה כולה. לא רק הלקויות, לא רק השכל. רואים את השלם, ורואים את הפציעות. מלי ראתה בביתנו שותפה לתהליך מהרגע הראשון. היא המליצה על אבחון נוסף ומדוקדק, שלאחריו שוחחה איתנו ועם בתנו – שאלה אותה איך היא מתמודדת עם הקושי לקרוא? איך עם הקושי לכתוב? וקבעה שההמלצה במקרה הזה היא – עזבו אותה עם הקשיים – היא מתמודדת. יש לה דרכים משלה. חזקו את החוזקות!! והגיע הזמן שתחזקו ותרחיבו דרכי ההתמודדות שלכם! – הצטרפו לקבוצת הורים!
הצטרפנו שניינו. למדנו ה מ ו ן! באנו כזוג, ולזה יש ערך שלא ניתן לתארו. ישבנו עם הורים לילדים עם בעיות דומות, וכשאתה שומע את הסיפורים של הורים אחרים, אתה כל כך מבין שהילד שלהם משתדל, שהוא עושה מה שהוא יכול, ששום דבר לא בכוונה, וכשאתה שומע אחרים, כמו שאתם שומעים אותי, ומזהים מיד את כל הטעויות בדרך, הדרך הנכונה פתאום כל כך ברורה. לא צריך הסברים. למדנו שהקושי האמיתי נובע בדיוק ממה שאנחנו הרגשנו כל השנים - מהפער הבלתי נתפס בין יכולת שכלית ליכולת ביצועית. ושאם זה מבלבל אותנו – אפשר רק לדמיין עד כמה זה מבלבל אותה, ועם אילו תחושות קשות היא צריכה להתמודד. וכשמבינים את זה, מסתכלים על דברים אחרת. השיח הופך אחר לגמרי. השיח הוא לא על "נו כבר תזדרזי, את שוב מאחרת", אלא על איך להתמודד עם התחושות בבוקר שגורמות לה לאחר.
למדנו – מה לבקש מבית הספר, איך לבוא לפגישה עם המורה בבית הספר. איך להתכונן. מה יכול לעזור.
תוך כדי התהליך, פנינו למורה של הבן. אותה מורה שהייתה של הבת כשהייתה בגילו, ולא ידעה לעזור בכלל. הפעם לא באנו אובדי עצות, הבאנו איתנו את העצות. באנו עם בקשות קונקרטיות. הסברנו את הצד של הבן שלנו, מאין נובעים האיחורים. בקשנו שיתנו מקום לחוזקות שלו, להתנגש פחות בחולשות. בקשנו שיקדישו לו דקה בכל בוקר, לברר מה שלומו. שיעזרו לו ויושיבו אותו ליד מישהו מהחבר'ה, שידאג לו. שוחחנו עם המנהלת ורתמנו גם אותה לעניין.
גם בבית הספר של הבכורה, שכבר הייתה במקום אחר, למדנו מה לבקש ואיך. ופתאום הקשיבו לנו. פתאום אנחנו באים עם הידע, ולא מצפים שהידע יהיה במערכת החינוך. כי הוא הרבה פעמים לא נמצא.
האוירה בבית השתנתה. השיח בינינו ההורים, השתנה – אני כבר לא האמא שמפנקת יותר מדי – לדעתו של בעלי. אני האמא שרואה את הצרכים של הבת שלה, ומשתדלת להבין אותה יותר טוב מאחרים. וביחד שנינו פה עכשיו בשבילה. הפכנו יחד להורים שיותר מבינים, יודעים לשמוע את הדברים החשובים, יודעים מה אפשר לדרוש, ואיפה צריך לתמוך. כמובן שלא להתרגז. הילדים הרי כל כך רוצים שאנחנו נהיה מרוצים. זה מה שבונה להם ביטחון עצמי. אבל יש דברים שקשים להם ברמות שאנחנו לא מבינים. הקשיים שלהם בכלל לא נעלמו. להתארגן לעשות שיעורים זו משימה קשה. אבל היחס שלנו השתנה. אנחנו יותר מבינים איך לתמוך: אז אי אפשר לעשות את כל השיעורים בבת אחת – בוא תעשה 3 עמודים. אני פה אם אתה רוצה לשאול. ופתאום הוא יכול גם 4 וגם 5 וגם יותר – והוא מרגיש אחרת לגמרי.
כשסימנו את המפגשים של קבוצת ההורים, היה ברור עד כמה יש צורך בידע. הלכנו יחד ללמוד באוניברסיטה להורים. שם שמענו על מחקרים, על הסוגים השונים של הפרעות קשב וריכוז, על מה עוד אפשר לעשות, ואיפה כדאי להשקיע, מה לצפות מהמשך הדרך. הכל ממרצים מרתקים, הכל עם השלכות אופרטיביות מיידיות לביצוע.
כמו אותה בחורה בת 30+ שסיפרה לנו על כמה הייתה צריכה שאמא שלה תכריע עבורה, כשהיא למדה באוניברסיטה – מה ללמוד קודם באיזה מקצוע להכין קודם שיעורים!! עד כמה הקושי להחליט מה לעשות קודם הוא עצום.
חזרתי הביתה – ביקשתי מהבת שלי סליחה שלא הבנתי, שלא האמנתי שיש לה כזה צורך עצום, שאגיד לה מה עכשיו.
הכנו דף עם סדר הפעולות בבוקר.
תלינו על דלת חדרה – וזה עזר פלאים!
כמובן שהיום כבר אין צורך בדף, וכשהבנתי את הצורך ונענתי לו – הצורך פחת מאוד.
בשיחה הבאה עם מנהלת בית הספר - באנו לא רק עם בקשות כהורים, אלא עם סרטון שראינו בניצן שמאוד מסביר, עם נתונים של מחקרים. באנו מוכנים. והם שניהם כבר היו במקום אחר.
הקשיים וההתמודדות לא נעלמו, וכששוב הדרך לא הייתה ברורה לגמרי, שוחחנו עם מלי שוב,
ומלי קבעה – העזרה הטובה ביותר למצב - קואצ'ינג. נגה נחשון – המדהימה, אמנה אותי בתהליך מדהים שבו קבעתי יעדים. בחנתי לעומק את נקודות החוזקה של הבת שלי, איך אני משתמשת בהם, במשימות שאני קובעת לה. עצם התהליך שלי, גרם לכך, שחל בילדה שינוי מדהים. לא הצלחתי לקבוע משימות. היא הקדימה אותי בכל פעם, וצצה מעצמה עם עוד משהו שהיא לוקחת על עצמה.
קבעתי איתה פגישה שבה התפקיד שלי היה להקשיב, וקיבלתי הוראות מפורטות למה להקשיב.
מ ד ה י ם !!! מה שאפשר לשמוע כשיודעים למה להקשיב!
לא היה מה להשוות בין הילדה שתיארתי בתחילת תהליך הקואצ'ינג שלי (רובצת מול הטלוויזיה שעות על גבי שעות ולא עושה כלום עם עצמה) לבין הילדה שהייתה לי בסוף התהליך – מובילה קבוצה של יזמים צעירים, יש לה חבר שנה וחצי, מטפלת באבא שלי החולה באופן מעורר השתאות, פשוט כי היא אוהבת אותו מאוד, ויושבת ורואה טלוויזיה כשיש לה זמן – ולומדת מזה המון! למדתי לראות אותה, לסמוך עליה שהיא עושה את מה שהכי נכון עבורה.
אתם יכולים לדמיין איך היא פורחת! היה לה חבר במשך שנה וחצי. הזוג המדהים של בית ספר. יש לה חבר חדש מזה ארבעה חודשים. יש לה הרבה חברות, היא יצרה סביבה חבורה שנפגשת כל יום שישי בבית אחר, ממש להתפעל ולקנא!!!
ומלי – הייתה שם בכל פעם שהיינו צריכים עצה, דחיפה לקואצ'ינג, ייעוץ איך להתארגן עם הבן, בשיחות בינינו, שמה עולה הרבה יותר ממה שאנחנו מעזים להשתמש. עצם הידיעה שהיא קיימת ואנחנו יודעים שממנה נשמע את התשובה הכי נכונה – נותן לנו המון!!!
התהליך שעברנו משפיע על כולנו במשפחה.
הבכורה כבר לא מתלוננת שאל אחיה הצעיר אנחנו אחרים – היא אומרת שהיא מרגישה איך גם אנחנו ההורים לומדים ומתפתחים, והיחסים בינה לביננו מתפתחים, וזה נותן לה תחושה של מובנות ושיש על מי לסמוך.
וההתפתחות שלנו היא לא רק ביחסים עם הילדים – גם היחסים ביננו. גם כאשת מדעי המחשב, התחתי תואר במחקר המח, אנחנו במקום אחר לגמרי.
מלי – לעולם לא נוכל לגמול לך.
ת ו ד ה.
|
|
|
מימין לשמאל: שרון אילון, מלי דנינו, עפרה אלול וטובה סגול
|