התאמות או הקלות - במציאות חינוכית חדשה / פרופ' מלכה מרגלית
ההתרגשות והשמחה בטכס חלוקת התארים בפקולטה לארכיטקטורה ניכרו על פני הבוגרים והמשפחות באולם הגדול. סמדר, סטודנטית שסיימה בהצטיינות יתרה, נשאה דברים בשם הבוגרים. לבסוף, בקשה לומר מספר מילים אישיות: "כל השנים אני מתמודדת עם לקויות למידה. השנה, בעידוד המרצים שלי, נגשתי לתחרות בין לאומית, והפרויקט שלי זכה במקום ראשון. ברצוני להודות להורי, ולמורים שלי, שלאורך כל שנות הלימודים, חזקו בי את התקווה, הקנו לי אסטרטגיות למידה, ונתנו לי את ההתאמות שהיו חיוניות להצלחה". שקט השתרר באולם, רק התייפחותה השקטה של האם נשמעה, כשלא יכלה לעצור את התרגשותה.
במוקד העניין הציבורי נמצאת סוגית ההתאמות של תלמידים וסטודנטים עם לקויות למידה, וההשלכות החינוכיות. מטרתי, בהתבסס על התפתחויות מדעיות בשנים האחרונות, לתת תשובות לשאלות השכיחות: מדוע ניתנות התאמות לתלמידים עם לקויות למידה, ומדוע הן 'התאמות' ולא 'הקלות'. כמו כן, ברצוני לתאר בקצרה תוצאות של מספר מחקרים חדשים בנושא ההתאמות, ולהציע כיווני עתיד.
ההתאמות בדרכי למידה והבחנות נקבעות על בסיס 'חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות', על מנת להבטיח את הנגישות של תלמידים עם לקויות למידה לתהליכים החינוכיים הזמינים לשאר התלמידים. התאמות הן שינויים בתנאים הסטנדרטים של המבחנים, ומטרתן להסיר מאפיינים לא רלוונטיים להצגת הידע של תלמידים, אך מהווים מכשול בביצוע, בגלל הלקויות שמקורן נוירו-התפתחותי. אופי ההתאמות נקבע על פי הקשיים של התלמידים, שזוהו באבחון מקיף, הבודק קשיים בצד יכולות ומשאבים אישיים. בעקבות האבחון נקבעות תכניות חינוכיות, וההתאמות הן רק חלק קטן, המאפשר לתלמידים להצליח בתחומים בהם הקשיים מתמידים. לקויות למידה אינן לקויות קלות, אלא לקויות שכיחות. אלו לקויות הטרוגניות – כלומר נבדלות ברמות שונות של קשיים. יחסי הגומלין בין חומרת הקשיים ואיכות הטיפול הניתן להם, קובעים ומקבעים את עתיד הצעירים. סקרים של מבקר המדינה ושל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על התפתחות מציאות חינוכית חדשה, שמורכבותה והשלכותיה מחייבים בדיקה מעמיקה, ושינויים במדיניות החינוכית.
ההתאמות מעוררות תהייה ציבורית ודילמות מקצועיות, האם ההתאמות ניתנות רק לתלמידים הזקוקים להם או האם הן 'הקלות' לא מוצדקות; האם הן מקנות יתרון לתלמידים עם לקויות למידה ,ובעקיפין יוצרות קיפוח לתלמידים ללא לקויות. חלק מהמחקרים דיווחו כי ההתאמות עוזרות רק לתלמידים עם לקויות למידה, ואין בהן עזרה לתלמידים ללא הלקויות. סקר הישגים בבחינות בגרות גילה כי ההישגים של תלמידים שמקבלים התאמות אינם עולים על אלו שלא מקבלים התאמות. מחקרים אחרים בארה"ב מצאו כי לא רק תלמידים עם הפרעת קשב ועם לקויות למידה מפיקים תועלת מ'תוספת הזמן', אלא גם תלמידים ללא לקויות מפיקים מהן תועלת. מחקרים נוספים דווחו כי ההתאמות עוזרות לשתי קבוצות התלמידים בשיפור תוצאות המבחנים, ובקידום תחושת המסוגלות העצמית. נמצא כמו כן שהתלמידים עם לקויות הלמידה, הזקוקים ביותר להתאמות, היו אלו שפחות הצליחו להפיק מהן תועלת.
מאחר והמחקר בתחום ההישגים מצומצם, ותוצאותיו אינן אחידות, נבדקו בהשפעות הפסיכולוגיות של ההתאמות. תלמידים עם לקויות למידה האמינו כי ההתאמות עוזרות להם להצליח, ומפחיתות חרדה. תלמידים ללא לקויות למידה התיחסו באופן מובחן לסוג ההתאמה. לדוגמא, בבחינת העדפות של סטודנטים עם וללא לקויות למידה, נמצא כי מרבית הסטודנטים רצו לקבל תוספת זמן בבחינות והאמינו כי תוספת הזמן תסייע להם להצליח. אך רק קבוצת הסטודנטים עם לקויות הלמידה העדיפו לקבל ההתאמות נוספות כגון: הקראה של המבחן, הכתבה וחדר נפרד. ניתן להתרשם כי ההתאמה השכיחה ביותר – תוספת זמן - היא המוקד לחשדנות ציבורית, ומחייבת דיון ובדיקה מחקרית מעמיקה כולל את השיטות להערכת ידיעות, ואת המשמעויות של איטיות במבחנים.
מעקב אחר השימוש בהתאמות מעורר שאלות נוספות. לדוגמא, חלק מהתלמידים אינם משתמשים בהתאמות שקבלו. האם יתכן שההתייחסות החברתית החשדנית כלפי תלמידים המקבלים התאמות, ועמדות ביקורתיות של חברים ומורים גורמים להם להמנע מלדרוש את ההתאמות? יתכן, כמו כן, כי בהעדר מדיניות חינוכית המסדירה את מתן ההתאמות בבית הספר (ובתי ספר רבים אינם ערוכים לתת התאמות), מקשה על המורים וגורמת לתלמידים להסס לתבוע אותן.
דילמה נוספת, המחייבת בדיקה, מתייחסת לסיכון ההתפתחותי כתוצאה משימוש בהתאמות בגיל מוקדם (למשל פגיעה בהזדמנויות לתרגול קריאה וכתיבה) ולפגיעה בתפיסות מסוגלות עצמית. תלמידים שקבלו התאמות בשלב מוקדם של לימודיהם, עלולים לא להתנסות במידה מספקת בקריאה ובכתיבה, ולפתח "לקות משנית", שתפגע בהישגיהם בהמשך הלימודים ובחיים. יש צורך במחקר אורך, שיעקוב אחר התפתחות התלמידים בשימוש בהתאמות (מתי הן ניתנות, מהם התהליכים החינוכיים והאבחוניים שקדמו להן), וייתן מענה מבוסס מחקר לחששות הורים ומורים, ויתרום לעיצוב מדיניות חינוכית הולמת.
ההתאמות הן רק חלק מהתהליך החינוכי, ולמורים יש תפקיד מרכזי ביצירת השינוי הרצוי – קידום הצלחת התלמידים עם לקויות הלמידה. סטודנטים ספרו בהתרגשות על המורה שהאמין ביכולתם, ושבזכותו התחילו להאמין בעצמם. על מורה שלא 'ויתרה' עליהם, שלימדה ועודדה אותם להשקיע בלימודים, ושהדריכה בשימוש באסטרטגיות. במחקר שלאחרונה התפרסם בכתב העת European Journal of Special Education Needs השתתפו 624 מורים. בלטו בשאלונים רצונם של המורים לסייע להצלחת תלמידיהם במקביל לחסמים. בדקנו למה זקוקים מורים על מנת שיוכלו לסייע בצורה יעילה לתלמידיהם עם לקויות למידה. המורים הדגישו את ההכרח בתוספת ידע והכשרה/הדרכה על מנת לתת את המענה החינוכי המותאם, והעזרה הדרושה. השאלונים והראיונות הבהירו עד כמה מאתגר להיות מורה בכיתות ההטרוגניות. חובתנו לפעול להעצמת המורים, לתת מענה לצורך שלהם לתוספת הכשרה, לפתח כלים פדגוגיים/טיפוליים ולהעמקת המקצועיות שלהם בהבנת הילדים המתמודדים עם קשיים, ובכך לתרום לכל התלמידים בכיתותיהם.
להצלחה בבת הספר של תלמידים תורמות האמונות (התיאוריות הפנימיות) שיש לתלמידים ולמורים על היכולת לשנות ולהשתנות. במחקרים שערכנו על תפקיד תיאורית התקווה, מצאנו כי ככל שתלמידים האמינו ביכולתם להשתנות, ככל שפתחו חשיבה עם תקווה, שכללה זיהוי מטרות לימודיות, ותוכנית להתמודדות עם אתגרי למידה, כך גדלה נכונותם להשקעת מאמצים, והצלחה. למורים ולמשפחות יש תפקיד מרכזי בתהליך, וחובתינו לתת להם את ההדרכה הדרושה.
במציאות הישראלית ניתן להתרשם מגידול במספר התלמידים עם לקויות למידה, מחשדנות בציבור, ומקשיי התארגנות במערכות החינוך. לעומת זאת, הפתרונות המוצעים לרוב הם עדיין מצומצמים, פשטניים, ובעקר חלקיים, המדגישים אבחון ככלי לקביעת התאמות, ולא כבסיס לתוכנית לטיפול בקשיים. אין להפחית בחשיבות ההתאמות, אך הן פתרונות קצרי-מועד לבעיות מתמשכות, המחייבות מענה מערכתי מספק ומכבד לצרכי התלמידים. דרוש שינוי משמעותי בגישה לתלמידים עם ליקויי למידה. יש להעביר את הדגש מעיסוק מוגבר בהתאמות, לקידום דרכי התערבות ותמיכה מבוססות תיאוריה ומחקר, ומתן מענה משמעותי ומתוכנן לצרכים של הילדים בגיל מוקדם. חובתנו כלפי הצעירים ומשפחותיהם, וכלפי החברה בישראל, לסייע לתלמידים עם לקויות למידה לממש את יכולותיהם בצורה מקצועית, על מנת שיוכלו לתרום את חלקם לחברה. חובתנו לזהות כוחות וכישרונות העלולים לא לבוא למימוש בגלל קשיים, על מנת לתמוך בתקווה שלהם ושלנו לעתיד.
המאמר פורסם במוסף bio של הארץ לרגל יובל לאגודת ניצן, פברואר 2015