ראיון עם המוסיקאי מרק סמוליאן
כתבה: ניבה גל
רבים ממשתתפי פסטיבל הג'אז באילת יופתעו בוודאי לשמוע שבלהקת "זוויות" אשר זכתה במקום הראשון בפסטיבל, משתתף נגן ומוסיקאי שעד היום מתקשה בכתיבה בכלל ובכתיבת תווים בפרט. מרק סמוליאן, נגן הקונטרה-בס של הלהקה הצליח לנצח את הדיסלקסיה.
מרק נולד בלונדון ולמזלו, על פי דבריו, היה הצעיר מבין ארבעת הילדים במשפחה, כך שהוריו היו בעלי ניסיון בגידול ילדים.
בעיותיו החלו עם לימוד הקריאה והכתיבה. "אמא היתה עוזרת לי המון, פיתחתי זיכרון אדיר. הייתי לומד דפים שלמים בעל-פה אבל לא תמיד יכולתי לעמוד בעומס. בבית הספר המורים לא הבינו כיצד ילד נבון כמוני לא מסוגל לקרוא ולכתוב. רק הודות למורה שהיתה ידידת המשפחה התייחסו אלי במידת הבנה.
כשעברתי לבי"ס אחר החלו הצרות. שם, לא ידעו איך "לאכול" אותי בגלל חוסר מודעות לבעיית הדיסלקסיה. המורים לא הבינו מה קורה.
הודות לערנותה של אמי הועלתה המחשבה שאולי קיימת כאן בעיה עמוקה יותר. היא פנתה לעזרה למנהל בית הספר שהיה רגיש במיוחד והנ"ל הפנה אותה לבית חולים לבדיקות יסודיות יותר. בעקבות כך הגענו לבית ספר מיוחד שנוהל כבית ספר פרטי בביתה של המנהלת מיסיס הארטלי. יחד אתי למדו עוד 12 ילד עם בעיות שונות כמו: דיסלקסיה, היפר אקטיביות, כושר ריכוז נמוך וכו'.
היה כייף ללמוד שם. הלימודים שולבו במשחקים ובפעילויות לא שגרתיות אחרות. היינו לומדים להכין לעצמנו את הארוחות ולהיות יותר עצמאיים. הטיפול והלימוד היו מאד אישיים עם הרבה תשומת לב וסבלנות. המסגרת הזאת העמידה אותי על הרגליים ושם למדתי למעשה לקרוא ולכתוב, אם כי עד היום אני כותב עם המון שגיאות כתיב ויש אצלי תופעה של היפוך אותיות שעד היום אני מתמודד איתה. כשאני חוזר על הקריאה פעם נוספת אני בהחלט קולט את הכתוב. היום ניתן לציין שאני ממש נהנה מהקריאה.
לנגינה הגעתי בגיל 8 או 9. הורי רצו שאלמד לנגן על פסנתר. גם אני רציתי מאד אך היה לי קשה לקרוא את התווים ולכן נאלצתי להפסיק את לימודי הנגינה." אך האהבה למוסיקה אצל מרק היתה חזקה מאד ובגיל 12, בעקבות חבר שניגן בגיטרה, הוציא מרק את כל דמי הכיס שלו וקנה גיטרה. כעבור שנה, בכספי הבר-מצווה שלו קנה לעצמו גיטרה משוכללת יותר ואז התחיל לנגן ברצינות. "קשה לי להגיד אם זה בגלל היותי דיסלקטי אבל באופן טבעי התמקדתי במוסיקה".
עד היום לימוד תווים קשה מאד עבורו. יחד עם זאת, מרק כותב היום מוסיקה בחמישה מפתחות. עקב המודעות לקשייו הוא בודק את עצמו שוב ושוב. אמנם יש לו את העזר שכנגד. אשתו, שגם היא מוסיקאית, בודקת את כתיבתו.
"בעיית הדיסלקסיה" אומר מרק, "גרמה לי לספונטניות בכתיבת המוסיקה ולכן רוב המוסיקה שאני מנגן וכותב היא בסגנון הג'אז. כיום אני מנגן בלהקת "זוויות". בלהקה 4 נגנים המנגנים בגיטרה, קונטרה-בס, תופים וקלרנית. אנחנו מופיעים עם חומר מקורי שאנו כותבים בעצמנו. הוצאנו תקליט בשם "זוויות" אשר זכה לביקורות מאד חיוביות בארץ ובחו"ל".
בצבא שרת מרק בצנחנים ("חבלה מוצנחת"). בעת הגיוס ביקש להבחן בע"פ גם עקב היותו עולה חדש. על ידי כך נמנע ממנו הצורך בחשיפת בעיות הדיסלקסיה. במשך השרות לא הפריעה לו בעיית הקריאה והכתיבה. חברים תמיד עזרו לו. מרק מודה שלא התאמץ במיוחד ללמוד עברית וזאת בגלל הטראומה מן העבר של לימוד הקריאה והכתיבה. למזלו היה מוקף תמיד בחברים שעודדו אותו. הבעיה לא היתה החלק הדומיננטי בחייו ובחיי ההורים, כך שאף פעם לא ניתנה לו הרגשה שהוא חריג.
"מזמן למדתי להגיד לאנשים שיש לי בעיות בכתיבה וכשאני מוסר מכתב אני אומר מראש שאם אינם מתכוונים להתחשב בבעיות הכתיב שלי אין טעם שיקראו את הכתוב. בכתיבת מכתבים חשובים במיוחד אני מבקש מאשתי שתבדוק אותי. אגב, בעבר גם היא לא הבינה למה כל כך קשה לי לקרוא תווים. מעניין" אומר מרק "שלמרות הקריאה והכתיבה שהם החלק החלש אצלי, הרי שבשנה וחצי האחרונות אני עוסק בעיקר בכתיבת תסריטים, שבאה בעקבות כתיבת מוסיקה לסרטים ומוצא בכך סיפוק רב".
הזכייה בפסטיבל הג'אז באילת נתנה למרק וללהקתו עוד עידוד בדרך להצלחה ולפרסום.
(מתוך "להיות כמו כולם", ביטאון אגודת ניצן מס' 3, ינואר 1988)