מכתב מאמא

מכתבה של אם למאבחנת בניצן

מכתבי זה בא גם להודות ואיך לא, גם לבקש.

ראשית, תודה על השיחה שהתקיימה ביום שני במשרדך. קבלת אותנו בסבלנות ובאורך רוח. השיחה גלשה מעבר ל"הבנת" הדו"ח עצמו ונגעה בשאלות ששנים מטרידות אותנו: מוטיבציה, עזרה עודפת שמפריעה אולי לעצמאות ויוזמה אישית. אין ספק שהשיחה אתך סדרה את המחשבות, גשרה על מחלוקות משפחתיות ומיתנה את המבוכה והמועקה לגבי מה יותר נכון לעשות.

תודה על האבחון. התקשרת הביתה פעמיים, פעם לפני התהליך כולו ופעם באמצע. הרגשתי לא רק מקצועיות, אלא גם אכפתיות רבה. נדירה במקומותינו.

טוב שיש מקום כמו ניצן, כי ההתמודדות היומיומית עם ילד שיש לו בעיה כלשהי נעשית לבד, תוך תסכולים רבים ומועקה אם אתה עושה טוב או לא.

הדו"ח ומסקנותיו נקראו בתשומת לב רבה וכבר התחלתי ל"עבוד". ביום שישי הקרוב אני נפגשת עם יועצת בית הספר, למסירת הדו"ח.

נוצר קשר מחודש עם מורה להוראה מתקנת שליוותה אותנו בשנים קודמות.

מחנכת הכיתה "השיגה" נער חונך שיכין עם בני שיעורי בית.
ספורט: הילד הולך לחוג להאבקות קלאסית 4! פעמים בשבוע בעידוד חזק שלנו.

הרצון המנחה אותי ומטרתי העיקרית היא שישרוד בבית הספר ולא ינשור ולכן אני "מעזה" לבקש את עזרתך מול בית הספר בהשגת פטור מלימוד שפה זרה שניה, במקרה של ערבית.
את שפת האם שלו, עברית, היה לו קשה לרכוש, אפילו על כיוון האותיות עבדו אתו במכון "צעדים".
על אנגלית אנחנו נלחמים! ממש כך, עם מורה פרטית צמודה!
אני לא מדמיינת אותו לומד עוד שפה: כיוון אותיות, לזכור מלים להכתבה!

עקב קושי פיזי לכתוב (מופיע גם האבחון ב"ריפוי בעיסוק", שם יש התייחסות למבנה כף היד) האם אפשר להמליץ על הגשת שעורי בית בהקלדה, ולאו דווקא בכתב.

האם אין מקום כלל להבחן בעל פה? או להשלים מבחן בעל-פה? לפחות במקצועות מסוימים, כמו ספרות, ביולוגיה, גיאוגרפיה.

אני מצרפת גיליון ציונים טרי שניתן לי ברבעון הראשון בבית הספר. אין אפילו ציון אחד חיובי!

אני מודה על תשובתך.