בראשית
כשהעולם עוד לא ממש נברא
קוים ישרים ועגולים רצו ליצור צורה
נוצרו צורות שונות ומשונות
ומישהו החליט שיש לתת להם שמות
הבלבול היה גדול ורב
כשראו שהמגוון כה רחב
של קו-קוים מכל הסוגים
אשר יחד מתחברים
לצורות רבות כל כך
ששמות כולן עלולים להישכח
יצור אחד הנחשב החכם מכולם
הגה את הרעיון המושלם
שם יינתן רק לצורה הנפוצה ביותר
האחרות יצטרכו כבר להסתדר –
להשוות את עצמן לצורה הנבחרת
כך כל אחת רצתה להיות אחרת
באופן מתמטי מתוחכם וקר
היצור צפה בצורות וספר
בעוד הצורות ממתינות בדריכות
התוצאות חושבו ודווחו במהירות
המרובע הוא זה הנפוץ ביותר
ביחס אליו ייקבע טיב האחר
כך זיהו את חצי המרובע ואת זה העגול
וראו כי זה עוד לא הכל
יש מרובע מאורך ואחד מעוות
ולאף אחד כלל לא היה איכפת
כי מה שהחל בהרמוניה של צורות
המשיך בפספוס ואף בעלבונות
שכן העולם נתפס כמציאות חד-גונית
שכל הויתה מונוטונית
כל הצורות מפה ומשם
רגע לפני שחלפו מהעולם
קראו בכל חזק ללא הכר
"אנחנו לא מוכנים לזה יותר!"
תנו לנו שם והערכה לקיומנו
ואנחנו נראה לכם את יכולותינו
העולם יהיה מגוון ומרתק
תוכלו להיעזר בנו ללא כל ספק
נעזור בכל שלבי הבניה והיישום"
ומאז – זה לא אותו היקום
הבינו היצורים את גודל ההפסד
מהרו להשתנות לפני הצורך בהספד
של כל הקוים הישרים והעגולים
אשר למזלנו נשארו לעולמים
על כן אני שואלת אתכם
אם לא כדאי להשכיל מהם
להשמיע קול אדיר ורם
כדי שילדינו יישמעו כולם
כי כולם רוצים ללמוד
אחת מתמטיקה ואחד לרקוד
מתי נבין שכל הפוסלים
במומם הם בעצמם מודים?