בשערי העיר החסומה

טיטאנים, ענקי ברזל ישישים ומסורבלים,
עומדים בשערי החיים השלווים.
שומרי הסף, שלא תזלוג טיפת חיים,
שלא תעשיר את עולמנו.

שערי העיר נותרו סגורים בפנינו,
וקולות ההמולה נשמעו למרחוק,
אורגיה המונית, בלעדינו,
טעם החים והצחוק...

ועם חצי מוח שמתפקד,
עם אונה אחת בשביתה,
מי ישבור את המנעול,
שבשערי העיר החסומה,
מי את המפתח, ימצא?

רגליים נשלחות לעצור אותנו,
מקלות הוכנסו לגלגלים,
צולעים, ממשיכים במסע שלנו,
לא מוותרים.

הררי התסכול והזעם,
פסגות הרים שלא נכבשו,
ספרים שלא נקרא, מלים שלא נכתבו,
מספרים שלא חושבו,
בתוכנו הצטברו...

ועם חצי מוח שמתפקד, 
עם אונה אחת בשביתה,
מי יפיח בי רוח, מי יתן חיים
לנשמה אבודה?
מי את המפתח ימצא?

עייפים, רצוצים, דומעי עיניים,
מתדפקים על שערי העיר ללא הפוגה,
אנחנו בוהים אל הירח, חולמניים,
אנחנו לא טפשים, רק לא מאמינים.
 
ועם חצי מוח שמתפקד, 
עם אונה אחת בשביתה,
שערי העיר יפתחו, אם ירצו ולא ירצו.
והטיטאנים יתמוטטו והפסגות תכבשנה,
ויום אחד כולנו עוד נצחק על זה...
יום אחד, הכל עוד ישתנה...