דף הבית   English
*שם מלא
*דוא''ל
*טלפון
*כתובת מלאה
אשמח לקבל עדכונים מאגודת ניצן. בכל עת ניתן להסיר את כתובתך
facebook nitzan page link

"סוף סוף אני מרגישה כמו אימא אמיתית"

 

רותי (שם בדוי) הגיעה לאימון הורים מיואשת ומותשת. כל ניסיונותיה לעזור לליאור (שם בדוי), בתה בת ה-8 וחצי, בעלת הפרעת קשב וריכוז, עלו בתוהו וחיי היום-יום בבית הפכו לסיוט. אבל בתום חצי שנת אימון, הכול השתנה לגמרי. "עד שלא השתתפתי באימון", היא אומרת, "לא באמת הבנתי איך לעזור לבת שלי"

רותי פנתה לאימון הורים מתוך תחושת ייאוש טוטאלית. היא חשה שאיבדה כל תקווה לעזור לבתה, ליאור בת ה-8 וחצי, שמתמודדת עם הפרעות קשב וליקויי למידה. כל מה שניסתה עד אז – לא עבד. במקביל, ליאור הפכה מתוסכלת מיום ליום, והשליטה בבית טרור של כעס. מדי יום, חוותה התקפי זעם ארוכים, שנמשכו לפחות שעתיים, וכללו גם הפגנת אלימות. החיים בבית הפכו מתוחים, מעיקים.

"שום דבר לא עזר", משחזרת רותי היום, "ליאור הייתה ממש פצצה מתקתקת. הייתי חסרת אונים, מיואשת ומפורקת. כבר לא ידעתי מה לעשות. כל הזמן חיפשתי פתרונות – התייעצתי, שאלתי, ניסיתי – אבל כלום לא עזר. רק כשהגעתי לניצן, למפגש הראשון של אימון הורים עם ענת ודפנה, הרגשתי שמצאתי סוף סוף פתרון. הן פשוט הרימו אותי מהרצפה וחיברו אותי מחדש".

רותי החלה להשתתף באימון הורים במסגרת ניצן. במשך כחצי שנה, מדי שבוע, הגיעה לפגישה עם המאמנת דפנה והשינוי, היא מספרת, היה כמעט מיידי. "בפעם הראשונה אמרו לי: עכשיו מטפלים בך, לא בליאור", היא מסבירה, "עד אז הפוקוס היה תמיד עליה. אבל כשהבנתי שאני זו שעוברת את האימון, הייתה בזה המון הקלה, כי כל הזמן הרגשנו 'לא בסדר', שאנחנו הורים 'לא מספיק' טובים, שלא מצליחים לעזור לליאור לפתור את הבעיות שהיא מתמודדת איתן".

היום, שלושה חודשים לאחר סוף האימון, רותי מספרת על שינוי דרמטי שחל בחייה ובחיי משפחתה בעקבותיו. "אני סוף סוף מרגישה כמו אימא אמיתית", היא אומרת בהתרגשות, "האימון מאוד מאוד חיזק אותי ונתן לי המון כלים. היום אני יודעת, שאני יכולה למצוא פתרון לכל דבר. אף אחד אחר לא פותר לי ולא מבקר אותי על ההתמודדות שלי. זה מאוד מרגיע ותומך".


לאיזה תובנות הגעת במהלך האימון?

עד שלא עשיתי את האימון, לא באמת הבנתי איך לעזור לליאור. תמיד אני זו שפתרה לה את הבעיות. באימון הבנתי שאני צריכה לזוז הצידה ולתת לליאור להתמודד בעצמה. אני לא תחליף לליאור. היא צריכה לעשות את העבודה שלה, למצוא את הפתרונות שלה, לגלות איך לעשות שיעורים בדרך הנוחה לה. התפקיד שלי זה לתמוך ולעזור כשצריך. בהתחלה זה הלחיץ אותי, אני מודה, היה לי מאוד קשה לשחרר. מצד אחד, אני תמיד פוחדת שהיא תיכשל ושלא יהיה לה קל. אבל מצד שני, אני יודעת שהיא ילדה חכמה ומוכשרת, ואני יודעת שהיא תצליח, וזה צריך לבוא ממנה – לא ממני. אם היא תיכשל, או תצליח – זה שלה, לא שלי. אני חייבת לעשות את ההפרדה. תמיד ערבבתי את שני העולמות. מתוך רצון לגונן. אבל הבנתי באימון שזה לא באמת מגן על ליאור, אלא מחליש אותה".


איך השפיע התהליך שעברת על ליאור עצמה?
"באופן דרמטי. כל מה שתיארתי עד עכשיו פשוט נעלם. היא נרגעת מהר, היא הרבה פחות אלימה. אם היא בוכה, היא נרגעת אחרי עשר דקות, ופותרת בעצמה את העניין. היא מאוד מאוד נרגעה וזה משפיע עליה ממש לטובה, גם בלימודים וגם בכלל. זה פשוט עולם אחר".


מה הייתה המטרה שלשמה הגעת לאימון ואיפה את נמצאת כיום ביחס למטרה שהצבת לעצמך בתחילת התהליך?
"המטרה הייתה לעזור לליאור. ודרך זה גם לעזור לעצמנו, כהורים. אחת הבעיות המרכזיות הייתה שליאור תמיד חזרה הביתה מבית הספר בתחושת תסכול אדירה. היא הייתה מגיעה הביתה בוכה, עצבנית, מציקה לאחותה הקטנה. בסוף הבנתי שהיא מתוסכלת בצדק: לפעמים היא לא מבינה את שאלות המורה, לפעמים היא לא הספיקה להעתיק מהלוח. כשהבנתי שזה העניין, הלכתי לבית הספר שלה וביקשתי פגישה עם המחנכת והמורות. הגעתי לשם ממוקדת, מסודרת, עם רשימה, והעליתי את כל הנושאים שמפריעים לליאור בפגישה. שמחתי לראות שהם טיפלו בכולם, וגם עדכנו אותי בזמן אמת".


איך הצלחת לרתום את המורים לנושא?
"פשוט התעקשתי מאוד. ממש 'ישבתי על הווריד'... ביקשתי מהמורות לוודא שליאור מבינה את השאלות שהן שאלו בכיתה, שהיא מבינה את החומר – כדי שלא תצא מתוסכלת. למשל, כשליאור לפעמים לא הספיקה להעתיק מהלוח, היא נאלצה לבקש מחברה, וחברות לא תמיד מסכימות וזה יוצר בלגן. הרבה פעמים ליאור פשוט התביישה לגשת למורה ולהגיד שזה המצב. אם היא מצביעה ולא שמים לב, היא לא תתעקש. הסברתי למורים שהיא לא יכולה לרדוף אחריהם, אלא הם צריכים לעזור לה. שזו אחריות שלהם להעביר לה באופן מסודר את החומר הנלמד. ביקשתי גם שיפחיתו לה מעט את המשימות הלימודיות כדי להוריד ממנה לחץ. היא ילדה עם ציונים מעולים!"


האם האימון תרם לך גם בתחומים נוספים מלבד ההורות? למשל, לזוגיות שלך?
"היו לי כל מיני ערכים חשובים בחיים – צניעות, כבוד, אהבה – שאותם היה לי חשוב להטמיע בילדים. אבל רק באימון, מצאתי את השפה הנכונה לדבר אותם. זה היה ממש כמו ללמוד לדבר מחדש. ברגע שהשפה משתנה, אז ערוצי תקשורת נפתחים. גם עם הבעל וגם עם הילדות. ברגע שאני באה בביקורת, ולפני כן הייתי מאוד ביקורתית, זה היה מאוד לא נעים והם היו נסגרים ומתגוננים. אני נשואה לבעלי 15 שנה ומאז שאני באימון, לראשונה בתולדותינו, אני ביחסים הכי טובים איתו. בשיחה, בתקשורת, בפתיחות. אנחנו מדברים במשך היום, הוא מתייעץ איתי. זה מאוד מרגש".


למה את זקוקה היום? יש משהו כזה?
תמיד כיף שיש מישהו להתייעץ ולדבר איתו, אבל מה שמפליא באימון זה שהוא מוטמע בך, ועם הזמן התובנות רק הולכות ומעמיקות. האימון הוטמע בתוכי, אני יודעת שיש לי את הכלים, ויש לי גם מחברת, שאני שומרת, ומדי פעם מציצה בה כדי להיזכר ולהתחזק".

 

        על תכנית האימון באגודת ניצן - לחץ כאן